טל רביד יוגה

הצטרפו אל מפגש ההעשרה שלנו בנושא: יוגה - היבטים אנטומיים ופיזיולוגיים.

כותב ד"ר ג'איידבה יוגנדרה מהיוגה אינסטיטיוט מומביי (1929-2018): האידאל היוגי של האדם המואר הוא שאיפתו הגדולה ביותר של התלמיד המתאמן ביוגה ברציפות וברצינות. בודהה, המורה היוגי המשמעותי, משמש דוגמא להגשמתה של שאיפה עילאית ומוסרית זו. סטיטהאפראגנה , Sthitaprajna, האדם המואר - ממבט את הטוב שבאדם. כשמדובר בבריאות פיזית קל יותר להצביע על מטרה מדוייקת אך כשמודבר בבריאות מנטלית, האדם המואר הוא אפשרות נדירה  ביותר וכמעט בלתי ניתנת להגשמה. פסיכולוגים נוטים לציין כי בריאות נפשית מושלמת איננה דבר מצוי וכך גם האנשים החווים אותה, לכל אחד מאתנו ישנם העניינים הרגשיים והנפשיים המקשים עלינו. הספרות ההודית הקלאסית רוויה בתיאורים אידאליסטים של דמויות כמעט על אנושיות, שאינם מופרעים ע"י טרדות העולם וענייניו ושומרים על שווי משקל פנימי אותנטי גם כשהם  נפגשים עם הנאה וכאבץ זוהי הגדרה המדוייקת של האידיאל היוגי, האדם המואר, המצליח לראות מבעד כל המצבים והאנשים המתרחשים סביבו. הדבר שונה מאנשים רגילים השמחים כאשר הם מקבלים את אשר הם רוצים ומעדיפים ואינם שמחים כאשר אינם מקבלים את מה שהם רוצים ואוהבים.

ישראל הצועדת על חרבה מהווה מדגרה להיווצרות הוויה טראומטית בקרב תושביה.  הוויה טראומטית זו והשפעותיה המתמשכות מטביעה את חותמה על המרקם הישראלי המעורער בלאו הכי -  אשר אותו הרעידו והשחיתו לבלתי הכר פרעות אוקטובר האחרון. אל הטראומה מהפעולות האלימות וה טרוריסטיות שבוצעו נגד ישראלים נוספה תחושת השבריריות ו אובדן האמון במערכת הצבאית, במשטר ובמנהיגות הפוליטית. ערעור תחושת הביטחון האישי לנוכח החידלון המדיני והצבאי  ולצד ההימנעות משחרורם של יותר ממאה אזרחים ה חטופים בעזה, מרחיב את מעגלי הדחק גם אל מי שהמצב המלחמתי המתמשך אינו נוגע בהם אישית. לצד האימה מ טרור , אלימות ותוקפנות מצד האחר מתעצבת אימת הזיהוי , מיהו עמית ומיהו טורף, על מי ניתן לסמוך ומי בגד והכזיב ? תחושת הקרקע הנשמטת לנוכח הירידה ואף העלמות האמון במי שאמור באופן טבעי ומוסכם לסוכך ולהגן משאירה את מנעד הגוף-נפש שברירי ו מעורער ומהווה כשלעצמו מקור להיווצרות הווית דחק טראומתי. הרחבתו של מושג ה" מלחמה " המופנם במציאות הישראלית כ אירוע קיצון חריג ותחום בזמן לכדי הוויה מתמשכת ו ארוכה המאכלסת את מרחבי החיים לאורך זמן שלא

מ כבדות , כהות, חוסר אונים , דריכה במקום - למיקוד, בטחון עצמי , פתיחות ו התקדמות -  באמצעות אנרגיה של תנועה, התרחבות ופעולה.  היוגה וה סאנקיה מתארות את הבסיס על פיו מתנהל המופע הבלתי יציב והמשתנה תמיד של המציאות. טאמאס, רג'אס ו סאטווה . שלושת מצבי החומר, אנרגיות מופשטות המעצבות את הקיים והנגלה. האימון, שיש בו מפגש מותאם באמצעות הגוף והנשימה, מחולל תזוזה עדינה ומכוון ל השבת האיזון בין שלושת המצבים, מרכז שהוא מקור ה well being -בריאות.  מה נרצה? לעורר את תודעת המתלמד , את הראש הפתוח תמיד, את הגישה הסקרנית כמו זו של ילד , ללא תלות בגיל הביולוגי, במעמד, בהשכלה. אפילו לא בניסיון. לערער על המחשבות שהיו לנו עד עתה, לאוורר ולבדוק אותן כל העת - הייתכן שאני טועה? אולי יש עוד זווית עליה לא חשבתי? להזכיר להישמר מפני ה קפאון המחשבתי, ה נוקשות האידאולוגית, ה עיקשות וההפרדה בין "אהוב" ו"שנוא",  בין "שלי" ל"לא שלי". המחשבות הן אובייקט חומרי מתחלף, משתנה , המקבל פנים וצורות חדשות ומתעדכנות כל העת.  האם נגביל את עצמנו ונצמד אליהן? נתעקש? יוגה היא, בין

  טכניקת יוגה זו הממוקדת בהפשטה, ב הרגעת החושים וב מיקודם מבוססת על אימון יוגה מסורתי אשר הותאם לשימוש מבוגרים וילדים החיים בתקופתנו ע"י חלוצי היוגה המודרנית מהיוגה אינסטיטיוט בומביי הודו. יוני מודרה מנתקת את התודעה מהשפעתם המסעירה לעיתים של האובייקטים החושיים תוך מיקוד פנימי (מסורתית המושג "יוני" בסנסקריט מייצג את המקור, את הרחם). תרגיל גוף-נפש זה מקבל השראה מ הצב המתכנס כולו תחת השריון ברגע שהוא נחשף לסכנה ולאיום וזאת כדי לשמור ולצבור אנרגיה- חיוניות שנחוצה לו לצורך הסתגלות, התמודדות ו הישרדות . כמו הצב החשוף להפרעות מבחוץ כך גם חושינו חשופים להסחות, פיתויים ו מידע . חושינו מתווכים לנו את העולם וגורמים ל חוויית החיים להתרחב אך לא אחת מסבכים אותנו ומערערים את תחושת ה שלווה והנועם, מצב הגוזל אנרגיה מנטלית יקרת ערך.  תרגול היוני מודרה מבוצע בישיבה בכל אחת מ תנוחות הישיבה המתאימות לך או על כיסא (ניתן להישען אל קיר לתמיכה במידת הצורך). הגב ישר והעיניים עצומות. האצבעות מונחות על הפנים כמתואר וחוסמות את פתחי החושים: אגודל - חוסמת את האוזניים אצבע - חוסמת את העינ

כיצד נושמים ביוגה וכיצד ניתן לתרגל תנועה בשילוב נשימה? תשומת הלב אל הנשימה והשימוש בה היא מאפיין ייחודי של האימון ביוגה . הנשימה איננה רק כניסתו והוצאתו של אוויר כי אם המקבילה של תהליך הטמעת פראנה (אנרגיית החיים, ביו-אנרגיה ). במהלך האימון הנשימה מובילה אותנו; כשהנשימה מפסיקה, נעצרת, קשה ו/או כבדה -  זו אינדיקציה ברורה לעצירה ולבירור.  תמיד התרגול ביוגה הוא תואם נשימה: כאורך הנשימה כך גם אורך התנועה .  כשהנשימה מסתיימת, כך גם התנועה ולהיפך. הנשימה ביוגה היא מהאף ( שאיפה ונשיפה ) ובמידה ולא ניתן לנשוף מהאף, נעשה  זאת מהפה, אך נשתדל להקפיד לפחות על שאיפה יוגית נכונה , כלומר על הכנסת  האוויר דרך האף בו מצויים פילטרים טבעיים (שערות האף המנקות עצמים, אבק ולכלוך והריריות המצמצמות את השפעתם של וירוסים וחיידקים). תנועה הדורשת התארכות והתרחבות נעשה תוך שאיפה, תנועה הדורשת  השתרשות והתייצבות נעשה תוך נשיפה. בעת כפיפה אחורנית - שאיפה. כפיפה קדימה - נשיפה. כפיפה הצידה - נשיפה. תנועה בפיתול - נשיפה. מתיחה מעלה - שאיפה. בזמן החזקת התנוחה, נשימה טבעית וזורמת למשך הזמן המוגדר לתנוחה. כניסה לתנוחה

נאדי שודהאנה פראנימה היא הפראנימה הראשונה שמתוארם בטקסטים הקלאסיים של ה האתה יוגה . המילה "נאדי" פירושה ערוץ אנרגיה ו"שודהאנה" משמעה לנקות או לטהר. לפיכך, נאדי שודהאנה הוא תרגול שבעזרתו מנוקים ומאוזנים ערוצי האנרגיה. לפי היוגה קיימת מערכת אנרגטית מקבילה למערכת העצבים הגופנית הזורמת בגוף ב-72000 ערוצים. ערוצים אלו אחראים להעברת החיוניות (ביו-אנרגיה) בגוף הפיסי. נאדי שודהנה מבוצע באמצעות נשימת נחיריים מתחלפת בין הנחיר השמאלי לימני ובכך משפיע על שני ערוצי האנרגיה המרכזיים, האידה והפינגלה, שנמצאים לצד ערוץ האנרגיה הראשי המקביל לעמוד השדרה, השושומנה - ועל שתי ההמיספרות של המוח . פעולה זו מפחיתה את תנודתיות מנעד הגוף-נפש ומביאה איזון , בלימה והרמוניה. תרגול זה הינו פראנימה מרגיעה ומשקיטה התורמת בין השאר להפחתת מייצגי פעלתנות היתר והסטרס כמו יתר לחץ דם , דופק מואץ, אי שקט במערכת העיכול ועוד. ניתן לתרגל נאדי שודהנה באמצעות נשימה שווה בין שני הנחיריים בקצב 2:2 ועד 8:8, בהתאמה אישית. אופן זה מסייע ל אבחון וטיפול באי סדירות של הנשימה מכל אחד משני הנחיריים באופן שווה (

בבוקר ה-7 באוקטובר פתח ארגון החמאס במתקפת טרור נגד אזרחים ישראלים תמימים, ברובם יהודים, ששהו באותה העת בבתיהם אשר בתחומי מדינת ישראל הריבונית. המחבלים רצחו, עינו, אנסו וחטפו ישראלים ללא כל הבחנה והותירו אותנו הישראלים חרדים ופעורי פה . תושבי עוטף עזה פונו מבתיהם למלונות ברחבי המדינה והפכו לפליטים במדינתם. אל הפחד הקיומי שערער ועודו מערער את עצם אפשרותנו לחיות בשלווה ובביטחון במדינתנו התלווה החשש מפני התלקחות רב זירתית שייזמו ארגוני טרור הנגישים לגבולות המדינה ויכולים בנקל לחדור אליה ולפגוע באוכלוסייתה ובנכסיה באמצעות כלי נשק מתוחכמים וטילים רחוקי טווח מדויקים.  רגשות עזים של פחד מאיים הציפו את הלבבות ועימם רגשות זעם ונקמה שכמותם נדמה לא פגשנו והכרנו. נרשמה התגייסות כללית של ישראלים לסיוע למשפחות הנרצחים, הפצועים והחטופים והחברה האזרחית בישראל התגלתה ב שיא הדרה . העולם כולו נחרד יחד עמנו ואף כי היו קולות שציינו את ההקשר הרחב במסגרתו אירעו פשעי החמאס לא היה קול שפוי שלא הביע תמיכה ואהדה לכאב הישראלי וגינוי לטרור החמאסי.  במקביל, לא עלה כמעט ספק כי ישראל תגיב צבאית לנוכח האסון שחוותה

הצצה לשיעור ולמפגש קבוצתי שכלל הסבר כללי ובסיסי על התאמות ייחודיות לעונת החורף לפי סוגי הטיפוס האירוודי (דושה)  

כיצד ממשיכים על רקע שינויים חדים ובלתי צפויים? מהי הדרך שלך לחיות לצד אי וודאות? ומה עושים עם רגשות מאתגרים כמו זעם וכעס? שגיא וטל מארחים את ריטה דיין קרטס, מורה ותיקה מהצפון, המפונה בימים אלו מביתה בקרית שמונה

הפרק התשיעי בסדרת השיחות הדו-שבועיות בין שגיא לטל, חברים ומורים ותיקים. איך ממשיכים? איך יוצרים עניין ורצון להמשיך בדרך? הצטרפו אלינו לשיחה

פרק 8 בסדרת השיחות של שגיא יערי וטל רביד, מורים ותיקים ומתרגלים מתמידים - על אימון היוגה, התמדה בו ותפקידו של המורה בעידוד ההתמדה והאימון-תרגול.  

מאת ד"ר ג'איידב יוגנדרה  אדם שמח יכול להסתדר עם כל השינויים. שנאה, לעומת זאת, מעוררת פחד והתנגדות לשינוי, כל שינוי. אנשים רוצים שהדברים ישארו כפי שהינם, רובנו מבקשים לשמור על הסטטוס קוו ומתכחשים לשינויים. הדבר גורם להצמדות עזה לגוף ולמצב ההוויה ולהתנגדות עזה לכל השתנות בהם. זו, כמובן, אי הבנה מהותית מצידו של הפרט המשוכנע שהוא יכול למנוע דברים ולמנוע שינויים. אך גישה מחשבתית זו מחלחלת כה עמוק אל הנפש שלנו שאנו מפתחים פחד כמו-חייתי מפני כל השינויים, שהמשמעותי והעז שבהם הוא המוות. פחד זה הופך להיות מבוסס בנו, אינסטינקט בסיסי המלווה אותנו כל הזמן. הצמדות זו והדחף לשימור עצמי נטועים גם בקרב מי שלכאורה מבינים את טבעם של החיים. אינסטינקט זה של הפחד משינוי והחרדה מאובדן הזהות העצמית הוא עוצמתי ונפוץ אצל מרבית החיים והקשה ביותר להכלה. אם אדם מעוניין להתבונן בו עליו להתחיל מבסיס הסבל, מ מחולל הסבל הראשון . אלא אם כן לאדם יש אמונה ובטחון בדרך היוגה קשה להתמודד עם אינסטינקט זה. תלמידי יוגה מנוסים שחיו בהודו היו כה חדורי אמונה בנתיב הרוחני כך שלא היה בהם כל פחד. דבקות כזו בדרך היוגה כמו מב

סוריה נמסאקר, תרגיל השמש-ברכה לשמש הוא מאימוני היוגה המוכרים והאהודים ביותר. בשיחה נדבר על הרקע, היתרונות וסיבות לאימוץ תרגיל זה אל שגרת האימון של תלמידי יוגה חדשים וותיקים כאחד. שגיא יערי וטל רביד, מורים ותיקים ליוגה, מקיימים אחת לשבועיים שיחה בנושאי יוגה מגוונים במסגרת סדרת הפודקאסטים שגיא וטל מדברים על יוגה.

הצטרפו אלינו לאימון יוגה הכולל תנועה, נשימה והרפיה ושילובים דינמיים בין תנועה לפראנימה (תרגילי נשימה) לפי גישתו של היוגה אינסטיטיוט מומביי, בית הספר הוותיק בעולם ללימודי יוגה (נוסד ב 1918). מוזמנים להצטרף ולתרגל עמנו! יוגה ומיינדפולנס, מדיטציה בתנועה, אימון מחזק ומטעין בחיוניות ובאנרגיה. * הקבוצה המתרגלת מתאמנת ביחד זה מספר שנים. האימון איננו מכוון להשגת תנוחה זו או אחרת, אין הוא מעודד הישגיות וההצעה הכללת היא להציב את הבטיחות מעל הכל ולתרגל אך ורק בהתאם ליכולת ולמצה הרפואי (בכל מקרה של ספק מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל או עם יוגה תרפיסט מוסמך)

מפגש שישי בסדרת הפודקאסטים "שגיא וטל מדברים על יוגה". במפגש, המוצג בשני חלקים, נחתור לאסקפיזם מושלם, ונדון בשאלת האימון המיטיב והמועדף. בהמשך נחווה את המציאות המתנגשת עם התוכניות  (במקרה הזה שלנו) ונבחן את מקומן של הציפיות בחיינו. הניתן להפריד את החוץ מהפנים והאם לעתיד ולתוכניות בנוגע אליו יש משקל ריאלי משמעותי? שגיא וטל מדברים על יוגה הינה סדרת פודקאסטים המוגשים ללא עריכה ובליבם מפגש בין שגיא יערי לטל רביד, מורים ותיקים ליוגה העוסקים בהוראה בהדרכה זה יותר מ20 שנה. המפגשים מתמקדים בנושאים שונים ומגוונים הנוגעים ליוגה ולחיים עצמם. חלק א': חלק ב':  

  מאת ד"ר ג'איידב יוגנדרה אימון מתמשך ורציף הממוקד ב ביאור עצמי של המטרות והכיוונים האישיים הוא תהליך הכרחי. אנו יכולים לראות בכך התגלמות של המושג "יוגה". אימון זה הוא דרך ויעד גם בכדי להבין בעצמנו ובעבור עצמנו מה אנו רוצים ומהם המניעים, מהן המוטיבציות המפעילות אותנו והפועלות דרכנו . ראוי שנחשוב וננסה להשיב על השאלה השכיחה מי אני?  לא יכולה להיות תחושת סיפוק ומשמעות מבלי לנסות ולהבין זאת. בעודנו מעורבים בדברים רבים אנו שוכחים מיהו המעורב, היות ולאחר שהמעורבות הסתיימה, פעמים רבות איננו שמחים ומסופקים. אז מתעוררת ההבחנה ש משהו אחר היה מעורב , משהו אחר היה קשור - והתפכחות מסיפורים ואשליות מתעוררת . תחושה זו מפציעה פעמים רבות. קשה להעמיק לרובד הפנימי והעדין, הרקע הרחב על בסיסו אנו יכולים להמשיך את כל פעולותינו, ועדיין לחוש תחושת זהות ושייכות. כל הזמן הרקע משתנה וקל להתבלבל ולדעת מי באמת היה מעוניין ובמה . בוודאי, ישנם רמזים וסימנים שאנו מקבלים בחיים בכיוון זה, אך לא תמיד ישנה הנכונות להבינם וללמוד מהם. לעיתים אירועים המתרחשים ומצבים המתהווים מנערים אותנו מן הבסיס וא

בשיחה הדו-שבועית הקבועה של שגיא יערי ושלי, שוחחנו על יוגה במציאות משתנה וכיצד יכולה היוגה לסייע ולתמוך. שנינו משתפים מעולמנו כמתרגלים וכמורים המבקשים להביא את היוגה לעולמם של תלמידינו. אז תרגלו! ועד האימון הבא הצטרפו אלינו לשיחה הקצרה.

  נקמה אינה בהכרח המענה האפקטיבי ביותר   מאת סוואמינטאן ס. אלייאר (פורסם בטיימס אוף אינדיה ב 4.11.2023) * מובא מאמר מתורגם מתוך הטיימס אוף אינדיה. הדברים מובאים בשם אומרם ואינם מביעים בהכרח את דעתו של המתרגם. בעודה זוכה לסימפטיה עולמית עצומה אחרי התקפת החמאס וחטיפת בני הערובה , הישראלים מאוכזבים ומופתעים מהזעזוע מהפצצת עזה וכוונותיהם למחוק את החמאס. הם חשים קורבנות אף כי הרבה יותר פלסטינים נהרגו בהפצצות הישראליות. ישראל אינה מבינה מדוע גם חבריהם ומחפשי טובתם קוראים לאיפוק.  ישראל יכולה ללמוד מראש ממשלת הודו לשעבר, מנמוהאן סינג , אומר תומס פרידמן , עיתונאי ה ניו יורק טיימס , יהודי וידיד ישראל, וזוכה פרס פוליצר, בטור שפרסם לאחרונה.  בנובמבר 2008 ג'יהאדיסטים פקיסטניים שגובו ע"י המודיעין הצבאי הפקיסטני - התקיפו את מומביי. הם הרגו 160 איש לרבות עשרות במלונות אובורי וטאג' מהאל. ההודים זעמו ורתחו מאכזריות הפקיסטנים שהרגו אזרחים חפים מפשע, לרבות יהודים ותיירים. מה היתה תגובתו של מנמוהאן סינג להתקפה? הוא לא עשה כלום. זו היתה, כותב פרידמן, המחשה יוצאת דופן של איפוק מצידו של מנהיג מד