בלוג היוגה של טל רביד

תרגום מתוך גיליון פברואר 2025 של עלון ארגון שיבננדה יוגה הודו: אנו שמחים לראות שיש מעט תקווה לשלום במזרח התיכון. המורה שהקים את ארגון שיבננדה העולמי, סוואמי וישנודיבננדה, התאמץ במהלך חייו לקדם שלום ולעודד את כל בני האדם לחיות בהרמוניה תוך כיבוד כל תרבות, כל עם וכל אדם כאילו היה הוא אתה.  דרך זו שבליבה החתירה הבלתי פוסקת לשלום ולאחוות עמים מעניקה לנו השראה יומיומית לתרגל ולחלוק עם אחרים את הניסיון שלנו הנצבר ומתהווה עם כל מה שאנו פוגשים במהלך חיינו. אחרי למעלה מ 40 שנות תרגול יוגה במסגרת ארגון שיבננדה הודו הבנתי בבהירות שהשורש של כל קונפליקט ומחלוקת הוא אגו אישי לא מעודן ולא מעובד.  אף כאשר האימון שלנו מעניק לנו בהירות ואנו מעוניינים להמשיך ולפעול למען אחרים, האגו הלא מעודן ממשיך להתקיים בנו.  הצדקה עצמית לא תפתח את הלבבות ולא תיצור מתינות ואיפוק באחרים. אין הדבר אומר שעלינו לחדול ממאמצינו, אף אם אף אחד אינו מכיר ומבחין בכך, עלינו להמשיך בכל מקרה.  בסופו של דבר, הזמן מרפא - ושלום הינו אפשרי.  המניעים והכוונות שלנו הם הדבר החשוב ביותר תוך שאנו נמנעים מציפיות ומוות...

  מוזמנים למפגש העשרה שקיימנו בנושא יוגה לכאב כרוני. אומר מראש שהשיחה תהיה מעט מאכזבת כי לא יוצע בה כל פתרון קסם -  ועם זאת למי שיישאר אתנו בסבלנות ויצליח לצלוח את האכזבה מובטחת תקווה לא מועטה בהמשך.    כאב כרוני הוא היבט מטריד ומשמעותי בחייהם של רבים המשפיע משמעותית על איכות החיים ועל חווית החיים.  בשונה מטיפולים חירומיים ואקוטיים לא תמיד מציעה הרפואה האלופטית המודרנית התייחסות מלאה לנושא זה והטיפול בהקלת כאב הוא לעיתים חלקי ולא מספק.  במקרים אלו הנטייה היא לפעול אינטגרטיבית ולפנות לרפואה אינטגרטיבית ומשלימה כדי לנסות לסייע. אולם ההמלצה "לעשות יוגה" והמחשבה שכמה תרגילי יוגה יפתרו את הבעיה כבמטה קסם היא לא מה שעובד כאן. ולמעשה זה גם לא המסר של היוגה… מאידך ראי להזכיר בהקשר הזה את העובדה שהיוגה עובדת הרבה עם תנועה ייחודית של עמוד השדרה, אשר יחד עם המוח מהווים את מערכת העצבים המרכזית -ועל עבודה מדייקת על קשרי עצב-שלד-שריר. כל אלו רלוונטיים כמובן להיבט של כאב כרוני. הרי כשאנחנו מדברים על יוגה אנו מדברים על גישה כוללנית-הוליסטית שמתייחסת להיבטים המגוונים שבחייו...

הצטרפו אל מפגש ההעשרה שלנו בנושא: יוגה - היבטים אנטומיים ופיזיולוגיים.

כותב ד"ר ג'איידבה יוגנדרה מהיוגה אינסטיטיוט מומביי (1929-2018): האידאל היוגי של האדם המואר הוא שאיפתו הגדולה ביותר של התלמיד המתאמן ביוגה ברציפות וברצינות. בודהה, המורה היוגי המשמעותי, משמש דוגמא להגשמתה של שאיפה עילאית ומוסרית זו. סטיטהאפראגנה , Sthitaprajna, האדם המואר - ממבט את הטוב שבאדם. כשמדובר בבריאות פיזית קל יותר להצביע על מטרה מדוייקת אך כשמודבר בבריאות מנטלית, האדם המואר הוא אפשרות נדירה  ביותר וכמעט בלתי ניתנת להגשמה. פסיכולוגים נוטים לציין כי בריאות נפשית מושלמת איננה דבר מצוי וכך גם האנשים החווים אותה, לכל אחד מאתנו ישנם העניינים הרגשיים והנפשיים המקשים עלינו. הספרות ההודית הקלאסית רוויה בתיאורים אידאליסטים של דמויות כמעט על אנושיות, שאינם מופרעים ע"י טרדות העולם וענייניו ושומרים על שווי משקל פנימי אותנטי גם כשהם  נפגשים עם הנאה וכאבץ זוהי הגדרה המדוייקת של האידיאל היוגי, האדם המואר, המצליח לראות מבעד כל המצבים והאנשים המתרחשים סביבו. הדבר שונה מאנשים רגילים השמחים כאשר הם מקבלים את אשר הם רוצים ומעדיפים ואינם שמחים כאשר אינם מקבלים את מה שהם רוצים ואוהבים. ...

ישראל הצועדת על חרבה מהווה מדגרה להיווצרות הוויה טראומטית בקרב תושביה.  הוויה טראומטית זו והשפעותיה המתמשכות מטביעה את חותמה על המרקם הישראלי המעורער בלאו הכי -  אשר אותו הרעידו והשחיתו לבלתי הכר פרעות אוקטובר האחרון. אל הטראומה מהפעולות האלימות וה טרוריסטיות שבוצעו נגד ישראלים נוספה תחושת השבריריות ו אובדן האמון במערכת הצבאית, במשטר ובמנהיגות הפוליטית. ערעור תחושת הביטחון האישי לנוכח החידלון המדיני והצבאי  ולצד ההימנעות משחרורם של יותר ממאה אזרחים ה חטופים בעזה, מרחיב את מעגלי הדחק גם אל מי שהמצב המלחמתי המתמשך אינו נוגע בהם אישית. לצד האימה מ טרור , אלימות ותוקפנות מצד האחר מתעצבת אימת הזיהוי , מיהו עמית ומיהו טורף, על מי ניתן לסמוך ומי בגד והכזיב ? תחושת הקרקע הנשמטת לנוכח הירידה ואף העלמות האמון במי שאמור באופן טבעי ומוסכם לסוכך ולהגן משאירה את מנעד הגוף-נפש שברירי ו מעורער ומהווה כשלעצמו מקור להיווצרות הווית דחק טראומתי. הרחבתו של מושג ה" מלחמה " המופנם במציאות הישראלית כ אירוע קיצון חריג ותחום בזמן לכדי הוויה מתמשכת ו ארוכה המאכלסת את מרחבי החיים לאורך זמן ...

לאמן את האימון מ כבדות , כהות, חוסר אונים , דריכה במקום - למיקוד, בטחון עצמי , פתיחות ו התקדמות -  באמצעות אנרגיה של תנועה, התרחבות ופעולה.  היוגה וה סאנקיה מתארות את הבסיס על פיו מתנהל המופע הבלתי יציב והמשתנה תמיד של המציאות. טאמאס, רג'אס ו סאטווה . שלושת מצבי החומר, אנרגיות מופשטות המעצבות את הקיים והנגלה. האימון, שיש בו מפגש מותאם באמצעות הגוף והנשימה, מחולל תזוזה עדינה ומכוון ל השבת האיזון בין שלושת המצבים, מרכז שהוא מקור ה well being -בריאות.  מה נרצה? לעורר את תודעת המתלמד , את הראש הפתוח תמיד, את הגישה הסקרנית כמו זו של ילד , ללא תלות בגיל הביולוגי, במעמד, בהשכלה. אפילו לא בניסיון. לערער על המחשבות שהיו לנו עד עתה, לאוורר ולבדוק אותן כל העת - הייתכן שאני טועה? אולי יש עוד זווית עליה לא חשבתי? להזכיר להישמר מפני ה קפאון המחשבתי, ה נוקשות האידאולוגית, ה עיקשות וההפרדה בין "אהוב" ו"שנוא",  בין "שלי" ל"לא שלי". המחשבות הן אובייקט חומרי מתחלף, משתנה , המקבל פנים וצורות חדשות ומתעדכנות כל העת.  האם נגביל את עצמנו ונצמד אליהן? נתעקש...