רוגע ביוגה - בריאות וחופש

שואל יאיר מקריית אונו: יש שיעורי יוגה בהם המורה מתקן את התלמידים, מכניס לתנוחה, לוחץ פה ושם, דחוף. בזמן שאתה כמעט ולא מתקן. אני מוסיף: באופן בו למדתי ובדרך שבה אני מלמד אנו מתקנים רק כאשר מבחינים בסכנה לפגיעה ולפציעה מתוך הנחה שאין דרך נכונה אלא דרך אישית אותה התלמיד משיג באמצעות תהליך אימוני מתמשך ויציב. הצג עמדה לכאן ולכאן בהתבסס על ידע מקצועי   השאלה של יאיר מקריית אונו נוגעת באחת הדילמות המרכזיות והמרתקות ביותר בעולם הוראת היוגה: מקומו של התיקון הפיזי (Hands-on Adjustment) אל מול טיפוח הלמידה הפנימית והגילוי העצמי של התלמיד. שתי הגישות שהצגתם – זו האקטיבית והאינטנסיבית יותר, וזו המינימליסטית והמגוננת שבה אתה דוגל – מבוססות על יסודות פילוסופיים, אנטומיים ופדגוגיים עמוקים. להלן סקירה מקצועית של הטיעונים לכאן ולכאן: הגישה האקטיבית: תיקונים פיזיים תכופים ומכוונים (Adjustments) גישה זו נפוצה מאוד בזרמים מסוימים (כמו אשטנגה, איינגאר, ובמידה מסוימת גם בזרמים קלאסיים ומסורתיים שונים שבהם המורה נתפס כסמכות מעצבת). הנימוקים המקצועיים בעד גישה זו: הבנה תחושתית (Proprioception) וזיכרון שרי...

  האם תרגול דינמי בשילוב עצירות נשימה כפולות יעיל יותר מפראנהיאמה ישירה? מתרגלים רבים, גם מנוסים, נתקלים לעיתים במחסום מתסכל: כאשר הם יושבים לתרגול פראנהיאמה סטטי וישיר, המוח הופך להיות השוטר של הנשימה. הניסיון לשלוט בנשימה מתוך ישיבה ממושכת מייצר לעיתים קרובות נוקשות, מתח מנטלי, ולחץ מוגבר במערכת העצבים. תרגול של תנועות דינמיות פשוטות בשילוב עצירות שאיפה ( Retention ) ושהיות נשיפה ( Suspension ) אפקטיבי עבור רבים ועובד בצורה חלקה ועמוקה, הנחה שיש לה ביסוס פילוסופי ופיזיולוגי מוצק. זוהי התשתית של שיטת התרגול הפסיכו-פיזיולוגית שפותחה על ידי שרי יוגנדרה (Shri Yogendra) , מייסד The Yoga Institute במומביי. בפוסט זה נצלול אל הרקע של מייסד השיטה, הפילוסופיה המהפכנית שלו, המבנה הייחודי של התרגול, והמנגנונים המדעיים שהופכים אותו לכלי עוצמתי כל כך עבור האדם המודרני. 1. המהפכן ממומביי: מי היה שרי יוגנדרה? שרי יוגנדרה (1897–1989), שנולד בשם מנישנקר דסאי  הוא מחשובי מורי ההאטה יוגה המודרנית. בשנת 1918 הוא הקים את The Yoga Institute בסנטה קרוז, מומביי – מכון היוגה המוסדר הוותיק ביותר בעו...

שואל ניב מקרית חיים: יש לי בעיה שהוגדרה בצילום בכף רגל ימין כשינויים ארתריטיים באצבעות כף הרגל (לעיתים במיוחד אחרי תנועה סובל מכאבים). האם אני יכול לתרגל את תרגיל השמש שאני מאוד אוהב או מומלץ להימנע? אני מעיר בהקשר לשאלה:  לדעתי בעיקרון נכון להתאמן אבל יש דרכים רבות לתרגול ברכה לשמש. צריך לתרגל בזהירות ולאט ובעיקר תוך תשומת לב לכף הרגל ולגוף ולנשימה בכלל. תרגול יוגה ובמיוחד ברכה לשמש יכול להועיל כדי ללמד את כף הרגל להשתפר ולתקן כאב. מה דעתך? 💫💫💫 מגיבה הבינה המלאכותית Gemini: דעתך מדויקת מאוד ומעידה על גישה טיפולית נכונה ומאוזנת. באופן כללי, ממש אין צורך להפסיק לתרגל ברכה לשמש (Surya Namaskar) , אלא להיפך – תנועה מבוקרת היא קריטית לשמירה על טווח התנועה של המפרקים ולמניעת נוקשות שמאפיינת שינויים ארתריטיים (שחיקת סחוס). עם זאת, המפתח כאן הוא התאמה (Modifications) והקשבה מלאה לגוף , בדיוק כפי שציינת. כפות הרגליים בברכה לשמש נושאות את משקל הגוף ועוברות כפיפה משמעותית (במיוחד בבהונות), ולכן תרגול אוטומטי או מהיר מדי עלול ליצור עומס דלקתי ולהגביר את הכאב. להלן כמה דגשים מעשיים והתאמות ...

איך לקחת את העקרונות והתנועות משיעור היוגה אל המטבח, המיטה והרחוב  תלמידי יוגה רבים המתרגלים בהתמדה לאורך שנים מגיעים לרמת מיומנות מופלאה על גבי המזרן . הם יודעים בדיוק כיצד לארגן את הגוף בתנוחות מאתגרות, לשלוט בנשימה ולמצוא שקט פנימי בתוך המאמץ . אך השאלה האמיתית שאנו צריכים לשאול את עצמנו ביוגה טיפולית ובהנדסת תנועה חכמה היא: מה קורה ברגע שבו אנו קמים מהרצפה ומקפלים את המזרן? בגיל התבונה (70+), החיבור בין הידע התנועתי שנרכש בסטודיו לבין הפעולות היומיומיות הכי פשוטות וארציות הופך להיות המפתח האמיתי לשמירה על עצמאות, מניעת שחיקה מפרקית והגנה מפני פציעות . מאמר זה נכתב כהכנה למפגש המעשי וההרצאה הקרובה שלנו . בו נפרק יחד את המכניקה של הגוף ונבין כיצד עקרונות יוגיים עתיקים מהווים, למעשה, את הנדסת האנוש המתקדמת ביותר שעומדת לרשותנו . 1. הביומכניקה של היומיום: ניהול עומסים ומניעת שחיקה כאשר אנו בוחנים את מערכת השלד והשרירים בגיל מבוגר, אנו זונחים לרגע מושגים אנרגטיים מופשטים ומתרכזים במכניקה טהורה ופרקטית . הגוף שלנו הוא מבנה ארכיטקטוני חי ודינמי . שחיקת סחוסים, כאבי גב כרוניים ופג...