הדרך כמרפא: על האבחנה והפרקטיקה בבודהיזם המוקדם
במסורת הבודהיסטית, דמותו של הבודהה מצטיירת לעיתים קרובות כזו של מרפא. דימוי זה אינו מקרי; הוא משקף גישה פנומנולוגית ייחודית לקיום האנושי, המבקשת לאבחן את אי-הנחת היסודית של החיים ולהציע לה מזור מעשי. בלב משנה זו עומדות ארבע האמיתות הנאצלות, המהוות את התשתית הלוגית לדרך בת שמונה הנתיבים. הקשר בין האמיתות לדרך הוא הקשר שבין האבחנה הקלינית לבין תוכנית השיקום: אם האמיתות מגדירות את טבעו של הסבל ( Dukkha ) ואת מקורו בהשתוקקות ובבורות, הרי שהדרך בת שמונה הנתיבים היא הפרוטוקול המעשי להתמרת התודעה ולשחרורה. הצעידה בדרך מתחילה בשינוי הפרספקטיבה, במה שמכונה חטיבת החוכמה ( Paññā ). הנתיב הראשון, השקפה נכונה , אינו דורש אמונה עיוורת אלא הבנה של חוק הסיבה והתוצאה ושל ארעיותן של כל התופעות. כפי שנאמר ב- Saccavibhanga Sutta (הדרשה על ניתוח האמיתות): "ההבנה של הסבל, הבנת מקור הסבל, הבנת הפסקת הסבל והבנת הדרך המובילה להפסקת הסבל – זוהי השקפה נכונה" . הבנה זו מתגבשת לכדי כוונה נכונה , שהיא החלטה פנימית לפעול מתוך חמלה וויתור על האגו. דוגמה לכך בחיי היום-מיום היא היכולת לזהות דחף לפעול מתוך כע...