בלוג היוגה של טל

מאת: חני ישראל ויפעת ויינשטיין (המאמר נכתב במסגרת תוכנית ההדרכה לעובדי ההוראה: הגישה היוגית בשירות הלמידה  המשמעותית, המתקיימת במרכז לפיתוח סגלי הוראה, משרד החינוך) הקדמה בעבודה בחרנו להתייחס לתרבות המיצ"בים במערכת החינוך. נתייחס לכך כתופעה המוכרת במסגרות רבות, אך כמובן שנתמקד בניסיוננו האישי ובידע שצברנו לגבי התנהלות המערכת בנושא זה למול התחושות המורכבות שהיא מעוררת. בשנים האחרונות נהוגה במערכת החינוך תרבות הערכה ארצית המופעלת ע"י ראמ"ה (גוף מוביל ומנחה של מערכת החינוך בתחומי המדידה וההערכה). אחד מכלי המדידה המופעלים הינו מבחני המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית- ספריים- מערכת מדדים בית ספריים שמטרתה לספק מידע למנהל ולצוותים הפדגוגים על תפקוד בית- הספר במגוון של נושאים). יתרה מכך, תוצאות המיצ"בים של כל בתי- הספר, מפורסמות בכל שנה באתר ראמ"ה לעיניי כל (שקיפות חינוכית). על פניו נשמע כי מדובר במערכת מיומנת ומשומנת, שמטרתה להעריך הישגים ולהשליך על תהליכי ההוראה- למידה בבתי- הספר ע"מ לטייב אותם. אנו מניחות שהשלכות כאלו מבוצעות בדרגים הגבוהי...

תקציר שיחתם של ד"ר גאידבה  והנסג'י יוגנדרה     את המושג הזה יכולים להבין רק תלמידים מנוסים, אחרים יכולים לקרוא עליו. כשהתודעה הרגילה נרגעת החושים אינם כה חדים. גם כשאתה באמצע העולם אינך שומע, או רואה או נוגע. זהו השלב שהקומפלקס האישיותי נסוג. זה מתרחש לעתים בחיינו כשגם כשאנחנו נמצאים, רואים ושומעים, אזי המיקוד ותשומת הלב אינם בעולם וזה גם מה שאנו מדווחים לאחרים אודות העמדה שלנו. מצב זה הנו נדיר. במקרה זה, השחרור מתקיים תוך מודעות והאדם אינו מוטרד מאף דבר אחר, אלא חווה סוג של התעוררות פנימית; מודעות לקומפלקס האישיותי, לתודעה למהות – תוך היוותרות במצב זה. מצב זה הוא ללא כאב, ספק או סבל. זוהי אחת מטכניקות תודעת העל היוגית, המובילה לאי התייחסות לעולם החיצוני. אנו יודעים זאת כשאנחנו חווים זאת. קשה להבין את ההוויה הזו במסגרתה הקומפלקס האישיותי אינו קיים ואין שום עניין בעולם החומרי. שאלה: האין התקדמות חומרים נחוצה, הרי בלעדי איננו יכולים לשרוד? תשובה: התקדמות חומרית הנה עבור אדם פשוט: אוכל, מחסה, מים. אבל איננו  מסתפקים בכך ואיננו רו...

ד"ר גאיידבה יוגנדרה עמוק בתוכנו חבויה גישה לא בוגרת לאתגרים ולקשיים של החיים. לא תמיד אנו מצליחים להתבגר, להשתחרר מילדותנו ולעדן את הזיכרונות הרגשיים שלנו. אנו משתוקקים ומשתוקקים לאותה ההתייחסות ולאותה תשומת הלב אותה קבלנו בילדותנו. כשהיינו קטנים יותר הבקשות שלנו היו כפקודות עבור הקרובים לנו. קבלנו כל מה שרצינו, ההורים ובני המשפחה הסתובבו סביבנו. אולם הימים הללו של כוח בלתי מוגבל, עמדה והגשמת כל המאוויים – אינם קיימים יותר. כמבוגרים, אף אחד אינו מגשים את כל הרצונות והתשוקות הבלתי פוסקות שלנו. אף אחד אינו מתייחס לפנטזיות ולחלומות שלנו. ההבנה הזו היא עצובה עבור רבים ולא תמיד קל להכיר בבגרותנו. יש שלעולם אינם מחלימים מתחושה זו של ייאוש והזנחה. העדר בשלות רגשית הינה מרכיב משמעותי בחלק מההתמודדויות המנטאליות והיא תורמת את חלקה להתפתחות מחלות פסיכו סומאטיות כמו אסטמה ואולקוס. הקושי הרגשי שלנו להסתגל הוא מאפיין אישיותי קבוע אצלנו ההופך חלק מהמחלות הגופניות לכרוניות. אנשים הנוטים למצבי רוח עשויים להיות תגובתיים מאד לנוכח גירויים חיצוניים והמצבים המנטאליים ה...

מאת הנסג'י יוגנדרה (תרגום מאנגלית בהרשאת המחברת ע"י ט.ר. פורסם ב"יוגה ובריאות" ירחון היוגה אינסטיטיוט, מומביי, אוגוסט 2015) ביוגה סוטרות, פראנהימה מוזכרת כשלב הרביעי. השלבים הקודמים הם עידון מודע של הרגשות, משמוע של החיים ותמרון פיסי. הרגשות שלנו הם תחילתו ובמרכזו של היישום היוגי. ברגע שבו אתה רוגז, חרד, מתוח וכו' הדבר משפיע מיידית על כל ההוויה שלך, על האישיות שלך ובאופן טבעי גם על הנשימה. נשימה הינה פעולה בה אנו יכולים להתבונן. מערכת הנשימה היא המערכת הגופנית היחידה שיכולה לפעול באופן רצוני כמו גם באופן בלתי רצוני. בשל כך היוגים נתנו לה חשיבות מקסימאלית. אבל אם ננסה לשלוט בנשימה בלי לעבוד על הרגשות, נתקל בבעיות ובקשיים. הפעולות שאנו מבצעים, העשייה שלנו היא גם חשובה. אם אדם נוהג לשבת זמן רב מול הטלוויזיה או כל מסך אחר, אבוד במחשבותיו, גם נשימתו לא תהיה רגועה. הוא אמנם ינשום פנימה חמצן אבל היות והזרימה בגוף אינה טובה, לא כל תא בגופו יקבל את מידת החמצן הדרושה. היוגה אותה אנו מלמדים (ביוגה אינסטיטיוט מומביי הודו) אנו תמיד מלמדים אסנות ה...

מאת: גיריש בהנדרי (פורסם בהינדוסטאן טיימס 27.8.2015 תורגם ע"י ט.ר) כשהייתי סטודנט שמעתי אנשים רבים מתדיינים ומשוחחים על המסרים והשעורים של הבהגווד גיטא. אחדים טענו שהיא מכוונת ליישום של דוקטרינת הקרמה יוגה. אולם אחרים לא הבינו זאת כך וסברו שהבהגווד גיטא הינה טקסט פילוסופי ומסמך רוחני. הם צטטו פרשנים והוגים שתמכו בעמדתם. מבולבל משפע השיחות האיזוטריות נגשתי אל המורה שלי לאנגלית, מר דניאל, שהתמחה בסנסקריט. הוא היה מורה נוקשה למדי אך במקביל הקפיד תמיד להיות ישיר והוגן; הוא יכול היה לקרוא טקסט, לבאר אותו ולדון בהיבטים השונים והמנוגדים המתפרשים והמשתמעים ממנו. ביראה נגשתי אליו ובקשתי ממנו שיסביר לי את המסר המרכזי של הבהגווד גיטא. הוא היישר  אלי מבט כמו לברר האם אני מתעניין מתוך סקרנות כנה, מתוך עניין אינטלקטואלי או מתוך רצון  להתפלמס ולהתווכח. אחרי שהבין ששאלתי היתה רצינית וכנה הוא השיב: "טקסט נשגב יכול להתפרש ולהיות מובן באופנים רבים. אך עבור איש רגיל, המסר הוא שאדם  צריך תמיד לעבוד. שאל את עצמך בכנות האם העבודה שאתה הולך לבצע היא טובה או רעה ותמיד תקבל א...

מהן המוטיבציות המרכזיות בחיינו ועל מי מהן במיוחד אנו צריכים לפי התפיסה היוגית לשים את הדגש? ד"ר ג'איידבה יוגנדרה: המשמעות היא ללכת מ, לשחרר, לעזוב. היעד הסופי של יוגה זה מוקטי, הקלה. עד שמישהו הגיע לסוף מעגל חייו הוא מחכה לשחרור. שם במצב הזה אדם יכול לוותר על גופו ולהישאר חופשי. מילה מעניינת אך ללא ספק מורכבת כי הגוף לא יכול להיעזב סתם כך. בדרך כלל הוא נשרך. הנסג'י יוגנדרה: אנחנו מדברים על פורושטראס, מוטיבציות, פעילויות שאדם אמור לעשות במהלך יומו ובחייו. דהרמה – מחויבויות. ארטה – להתפרנס, לשרוד חומרית, לסמוך על עצמך ולהיות פחות תלוי באחרים. כולנו צריכים ללמוד להיות תלויים בעצמנו. קאמה – תיעול ריגשי, הכוונת רגשות. והרביעי - מוקשה. מוקטי, שחרור. השאלה שחרור ממה? שחרור מכעס וסבל,  שחרור מבעיות. חשוב להבין לעומק ש כאב, בעיות וסבל הם מהעולם החומרי, מהאופן  בו אנו נקשרים, נצמדים ומושפעים מהחומר. אנחנו עצמנו עשויים מחומר כך שאי אפשר לחלוטין להתעלם להשתחרר ולהישמר מההיבטים החומריים של הקיום. אבל אם יש לנו הבנה לגבי המקום של החומר, המוגבלות שלו ו...

הנסג'י יוגנדרה: החיים כרוכים במאמץ ויש בהם כאב והנאה. מה שגורם הנאה עלול להתברר כמחולל סבל.  מה שטוב ברגע מסוים יכול להיות רע ברגע אחר. אלו הם החיים והאדם אינו יכול לנוח לרגע ולהחליט "כך אחיה לעד". אלוהים אינו נותן לנו את האופציה להחזיק בעמדה קבועה לגבי איך יתנהלו חיי מעתה ואילך. אך למרות העליות והמורדות הכיוון קיים ואיזו דרך מורגשת בכאוס הזה שכולו מלא שינויים ותהפוכות. לפעמים אתה ככה ולפעמים אחרת. לעתים אתה נוהג בתבונה, שלווה וברוגע ולפעמים אתה רוגז, קדחתני וגס. לפעמים אתה אדיש ולעתים פגיע. השאלה היא מה אנו אמורים לעשות בתוך מרחב השינויים הזה. השאלה המשמעותית היא איך אנו פועלים. היוגים אומרים שאתה יכול להחליט בעצמך כיצד לפעול ומציעים לשמור על איזון פנימי בתוך החיים, לשאוף לכך  שדבר לא יפגע בך ויפריע לך. השתדל לראות דברים בצורה אובייקטיבית, אל תהיה קרוב מדי לשום דבר, לאף אחד, לאף מצב -  אז הדברים שונים והחיים שלך אחרים. האובייקטיביות הזו חשובה ומועילה ובמקביל חשוב לקיים את המחויבויות כלפי האנשים הקרובים לך עימם אתה חי. ראיתי לא מ...

ד"ר גיידבה יוגנדרה:   לימוד עצמי וחינוך עצמי הם חשובים. האם אנחנו לומדים על עצמנו באופן שיטתי דרך החיים ומביאים זאת אל החיים עצמם?  או רק מתעוררים מדי פעם ומודעים לשגיאות שמתרחשות ומחייבות אותנו להשתנות? אלו שאלות. בדרך כלל איננו משקיעים מאמץ כזה החיים פשוט מתרחשים ואנו מודעים לעצמנו בשלב מאוחר מאד.  ביוגה ישנו צורך להיות מודע; מודעות, הבנה, הכרה,  שינוי כל הללו הכרחיים. אז אנחנו יכולים להתקדם ולגדול. (מומביי, 2.5.2015) האם אנו לומדים על עצמנו באופן שיטתי כעבודת חיים מתמשכת?

מאת ד"ר גיידבה יוגנדרה ד"ר גאיידב יוגנדרה: "השתוקקויות הן מקור הבעיות שלנו". רבות נאמר על השתוקקויות כמקור הבעיות שלנו. השתוקקויות פוגעות בבהירות שלנו וגורמות לנו לפעול באופן שגוי ומוטעה. ויתור על השתוקקויות אפילו בשלב מאוחר בחיים, מביא את כל הטוב שהוא יכול להעניק לנו. אם אנו יכולים לדמיין ישות דוגמת אלוהים (שאינו נחשב ביוגה כבורא והורס כי אם כנשמה מושלמת, שהגיעה להגשמה רוחנית, כזו שאינה נגועה בחולשות אנוש. הוויה מושלמת המשמשת כדוגמא לתכונות אותן מבקש היוגי לקיים בעצמו - המתרגם) – הרי שהוא נטול השתוקקויות. הוא נחשב כמי שנמצא, מתבונן, אבל ללא השתוקקויות. אנו איננו יכולים להגיע למצב זה. במוקדם או במאוחר אנו מגיעים לנקודה בה מתעוררים בנו רעיונות ואנו פועלים, דבר הגורם לכאב. תכונה אנושית זו נלמדת ע"י היוגים. נטייה זו לעשייה ופעולה היא מולדת, אינהרנטית. כל החיים אנחנו רצים לפה ולשם. כשאנו נשאלים, לשם מה? איננו יודעים, אבל אנחנו פעילים. ישנו סיפור על קבוצת חיילים הצועדת במשך ארבע שעות ואינה מוצאת דבר. המפקד פונה לאחד הכפריים ומבקש ממנו ש...

שנים לאחר שנרצח ע"י מתנקש בן עמו ממשיך מהטמה גנדי לדבר אל ליבם של תושבי ארצו ואורחיה. כבר עם הנחיתה בדלהי בולטת נוכחותו של אבי האומה המביט אליך מפלקט ממשלתי , מפרסומת חוצות לחברה מסחרית או משלט חוצות לבית קפה שיקי חדש. מבעד לשטרות ומטבעות הרופי מתבונן בך ספק נוזף המהטמה, שראה עצמו סוציאליסט והקים אשרמים שניסו להתמודד עם התלות בצריכה ובתיעוש באמצעות חינוך ועידוד של ייצור עצמי. כזו היא הודו, מלאת ניגודים בסיסיים וראשוניים, מאגדת חומר ורוח תחת עטיפה צבעונית אחת וכולה זועקת נראות, המנוגדת כל-כך לחדוות הפרטיות המערבית. וכזה היה  גנדי; צנוע ופומפוזי, מבריק ומשונה, אוהב אדם ושוחר התבודדות, מעשי ורחפן, נחוש ומבולבל, מתריס וממלכתי, איש של העולם והודי לאומי, מקדם ומעכב. כמי שלא ראה הבדל רב בין הפרטי לכללי, בין אורחותיו של האדם לבין אמונותיו, בין התנהלותו לבין יכולת השפעתו, שטען שהרוחניות מתבטאת  בהלכות היומיום ושהטיף להיות השינוי שאתה רוצה לראות בעולם - מבטאת הביוגרפיה שלו כמו גם אישיותו, את הקונפליקט האנושי הבסיסי. אותו קונפליקט שעומד במרכזו של האפוס החברתי-פסיכולוגי, הבהווד-ג...