האתה יוגה: חילוניות רוחנית וקידום חירויות הפרט
האתה יוגה: חילוניות רוחנית וקידום חירויות הפרט
מאת: מנהיבאי הריבאי דיסאי
(יוגנדרה)
(* תרגום מתוקצר מתוך מאמרו של מייסד היוגה אינסטיטיוט שבמומביי הודו, המוסד הוותיק בעולם ללימודי יוגה - פעיל משנת 1918. המאמר פורסם לראשונה בספר
YOGA - Physical education for women מאת סיטהדבי יוגנדרה, רעייתו של המחבר,
שראה אור במאי 1934. הח"מ מורשה לתרגם את מאמרי הי"ג לעברית ולפרסמם לטובת שוחרי היוגה בישראל)
יוגה מייצגת את ההישג התרבותי האתי ביותר שאיננו תוצאה של רגשנות בלתי
מאוזנת או של יוזמה אמפירית להכרות עצמית כי אם התרומה החיובית של אימון ואורח
חיים המעוגנים בגישה ייחודית.
אין ביוגה דבר שהוא מפוקפק או מיסטי בגלל שכמו כל תחום מדעי הכוונותיו
מבוססים על חוקי הטבע הבלתי משתנים ולפיכך הם שקופים ונתונים להערכה מדויקת.
יוגה היא גיוון הרמוני (yogo hi bahudha)[1] – אומנות, מדע, פילוסופיה, תרבות
ולאחדים גם דת.
כל הכוונה והתייחסות ליוגה צריכה לייצג סימבולית את המכלול
האינטגרטיבי ולא חלקים נפרדים.
שילוב זה של אומנות עם מדע, של פילוסופיה עם תרבות ושל הללו עם אורח
החיים היוגי התרחש באמצעות האתה יוגה. והוא ראוי לבחינה בשל חשיבותו הרבה לשוויון
בכלל ולשוויון האישה בפרט.
ישנן הנחות מגוונות בנוגע למשמעות המילה האתה וממנה למשמעויות
הממשיות של האתה יוגה.
אחת הפרשנויות הבולטות מבארת האתה ככוח, כלומר עוצמה, נחישות, עקביות
וכדומה[2].
השיטה-הגישה המנסה להחיש עצמאות וחירות רק באמצעות כוחה של נחישות, שליטה עצמית
והתמדה היא האתה יוגה כלומר סך כל המאמצים המכוונים למטרה זו.
נטיות העבר שאפילו בתקופתנו הנוכחית המחשיבה מאד חרות ושוויון טרם
דעכו לחלוטין מצביעות בבירור על כך שנשים לא זכו למלוא הזכויות והיו נתונות
לפגיעות רבות. כפועל יוצא מכך אפשרויות רבות נחסמו בפניהן אפילו היכולת לחרות
אישית ולניהול חיים בלתי תלויים. הביקורת שהוטחה בנשים ע"י גברים בספרות
הסנסקריט האורתודוקסית בייחוד בכל הנוגע לסוגיות רוחניות בהקשרים חברתיים מצביעה
על הנטייה המקובלת המכוערת לראות באישה נספחת חסרת ערך בעבור גברים ששאפו להגשמה
רוחנית. הוגים שדגלו במתינות ובפרישות הפגינו אלימות בביקורתם כלפי נשים כשתארו
אותן באופן שלילי. כותבים אלו דמיינו בוודאי גברים שוחרי צמיחה אישית שטופלו
ע"י נשים חומרניות בעודם שוכחים שבאותו האופן יכלו להתקיים נשים רוחניות להן
בעלים הכבולים אל העולם.
חשוב לציין כי בתקופה הארית המוקדמת שחרור אישי (מוקטי)[3]
היה אמור להיות אפשרי רק למשתייכים לקסטה גבוהה או לאלו שנחשבו כמוארים ע"י
אלים שונים או לבעלי יכולות מיוחדות שאפשרו להם ללמוד את הכתבים הוודיים או לבצע
את הטקסים שנחשבו למעולים להשגתה של חרות זו.
צוין במפורש כי כדי להשיג חרות אישית אישה חייבת להיוולד בחייה הבאים
כשודרה, חברת קסטה נמוכה ורק אחר כך בלידותיה הבאות להתקדם במעלה היררכיית הקסטות
עד להגיעה למעמד קסטת הברהמינים, קסטת האינטלקטואלים, ורק אז אחרי המתנה ארוכה וכואבת בעודה תלויה
בחסדיו של האל שאמור לסייע לה בדרכה לעצמאות – יכולה היא לזכות בחרות המיוחלת ואף זאת
כברהמין ממין זכר המקיים את כל הלכות הברהמינים.
גם אחרי כל זאת לא מסתיים מסעה של השוחרת היות ואף אדם אינו יכול
להיות בטוח שיזכה לשחרור, כפי שמצוין בבהגוודגיטה[4]:
סיכוייו של אדם לזכות בחרות המיוחלת נמוכים מאד היות שמלכתחילה רק מיעוט שבמיעוט
אורג לכך ומתוך הללו רק אחדים ספורים זוכים ומגשימים.
כתוצאה מכך, הסיכוי לזכות בשחרור עצמי במהלך התקופה הארית המוקדמת היה
כרוך בדכדוך כה רב ובהמתנה ממושכת לאורך מעגל ארוך של לידות מחדש – עד שהתעורר הצורך
העז לפתח-להכיר שיטה חדשה היכולה להבטיח שחרור מיידי ללא התניה ומגבלה ותחת כל
מסגרת נסיבתית.
לצד מניעה מסורתית זו של אפשרות השחרור האישי שפע גורמים נוספים עמדו
בדרכו של המחפש הרוחני: מחלה, גיל מבוגר ומוות. הללו עמדו בדרכו של הפרט המבקש אחר
הרווחה הנשגבת ואנשים שהיו נעדרי מסוגלות ללמידת נושאים שהוגדרו כקדושים כמו גם של
טקסים דתיים שישחררו אותם לתמיד ממגבלות והיקשרויות החיים תרו באופן טבעי אחר
שיטות מעשיות, ישירות ומוכחות לשחרור אישי.
נמצא כי הדבר הנחוץ ביותר במצב זה של דברים היה מתווה בדוק ויעיל
שיהיה בראש ובראשונה אוניברסאלי במהותו, כלומר נטול כל דעה קדומה כלפי מעמד-קסטה,
אמונה, דת, השתייכות גיאוגרפית וחברתית (לאומיות) ומגדר ובמקביל יוכל להבטיח השגת
רווחה ושחרור משעבוד במהלך חייו הנוכחיים של אדם.
מאמץ לעומת אמונה: האתה יוגה נטלה על עצמה אתגר זה והיוותה גלגל ההצלה בעבור מי שביקשו
לזכות בעצמאות במהלך חייהם. לאורך הזמן הפכה ההאתה יוגה להיות שיטה מושלמת
והרמונית של תרבות גופנית, נפשית, אתית ורוחנית. באמצעותה הוצע לאנושות
רווחה-שחרור תחת כל נסיבות החיים, כשהדבר היחיד הכובל את התלמיד הוא אימונו הרציף.
ברוח זו מצוין בכתבים המסורתיים שיוגה מעשית היא המאמץ המדויק והנכון
ביותר שביכולתו להטות את הכף לטובת חירותו האישית של אדם בלי כל תלות בנסיבות חייו
החיצוניות וזאת רק מפאת השתדלותו המתמדת[5]
וללא כל מימד של אמונה[6]
ותלות בחסדי שמיים.
התהליך שהציע את העיקרון של העדר תלות ועצמאות אישית תוך סיוע
ומעורבות גופנית – ללא אלוהים, וזאת תוך אתגור מחלה-מגבלות גופניות, גיל מבוגר,
מוות ואמונה – הובחן כהאתה וידיה[7]
שמשמעותו המילולית הינה שיטה להשגת חופש מוחלט באמצעות התמדה ומסירות תוך הטיית
המאמץ לכיוונים המיועדים לכך. בהקשר זה המושג hatha מופיע באחד הכתבים ההודים האפיים המוקדמים,
המהבהראטה, והוא מוזכר שם בהקשר לאופי חזק, לאישיות יציבה, לנחישות והמדע שהיה
כרוך בהשגת אופי זה הוא ההאתה וידיה וזאת כנגד פאתאליזם ולפיכך הוצעה התמדה ממושכת
כאמצעי המדויק והראוי למען השגת מטרה זו.
תגובות