האם נאפשר לחומרנות להשתלט עלינו לחלוטין?
מאת ד"ר ג'איידבה יוגנדרה
כסף מניע את העולם או כפי שמצוין בסנסקריט: Sarve Gunah Kancam Asrayante, כל הדברים הטובים טמונים בזהב.
זהו מטריאליזם צרוף ואנחנו כולנו תוצריו.
אלה המכחישים כסף הם אלו שזקוקים לו יותר מכל כדי לדבר נגדו – ומספיק להתבונן על חיי הפאר וההדר של רבים מאנשי הדת והרוח.
אנו קשורים אל העולם הזה של רושם, תדמית ואופורטוניזם ומתרחקים מהחוט הדק המבדיל בין דתיות, רוחניות לחומרנות. להיות מחויבים למציאות ולחיים תוך מודעות ורגישות, זה לא נושא מרתק ומעניין במיוחד.
בעוד שזה קשה מאוד לוותר על עושר וממון וכל מה שהללו מביאים, אנו יכולים לכל הפחות להתנסות בהפחתת הצרכים בכמה תחומים , צעד שיסייע לנו בהמשך להקטין את ההשתלטות החומרית עלינו. למשל: לוותר מדי פעם (אך באופן קבוע) על מעט מהתענוגות החומריות להן אנו רגילים, לא לדבר למשך שעה פעם בשבוע או לא לאכול משהו מאד טעים מדי פעם או לא לכעוס למשך יותר מחמש דקות או לא לרכוש חפצים שאין לנו צורך בהם או לנסות ולבצע פעולות שבהן התוצר האינטרסנטי שלנו הוא המופחת ביותר.
אפשר לשבת בשקט לכמה דקות על בסיס יומי או להחליט להשתמש פחות במילים "אני" ו"שלי".
אלו הם צעדים יישומיים שיכולים לחבר אותנו באופן ממשי עם רוחניות ואם נעבוד בכיוון זה של התנסויות כנות וטהורות יותר (Sattvika Bhavas) הדבר יסייע לנו להכיר ביתרון הממשי שיש למודעות רוחנית על פני צרכנות חומרית.
תרגם: ט.ר
פורסם בירחון היוגה אינסיטיוט Yoga and total Health, אוקטובר 2002. תורגם בהרשאה
תגובות
לצערי אנחנו חיים בעולם מאוד חומרני והכל נמדד במספרים, והכסף הפך להיות הדבר החשוב ביותר בלוואי שהפןך להיות חברה יותר רוחנית וכך נחיה בפחות לחץ ויותר רוגע
ענת ח.
תגובה למאמר : לצערי אנחנו חיים בלחץ הכסף והחומרה הם חשובים מאד בחיינו ,אנחנן תמיד חושבים איך להתקדם יותר לא מסתפקים מגיעים למקןום מסוים רוצים עוד ועוד ,עם זאת שאני מתחברת למאמר ולפעמים יושבת ברוגע ואומרת שבריאות ושלווה יותר חשובים מכסף כי האדם הוא זה שמביא את הכסף ועלינו לחשוב על מעשים טובים
שירה סגל
יחד עם זאת, אינני אדם דתי, אך אדם דתי אומר כל בוקר מודה אני - על שקמנו בבוקר.
אני רואה חשובות גדולה מאוד מעבר לניתוק, להתחברות לפן החיובי, לדעת לראות את הדברים הקטנים שהחיים זימנו עבורנו ולדלות את התודות הקטנות. גם ממקום אפל, כל אחד ומקומו האפל בחייו, לראות אור ולברך על כך. זו תעצומת נפש מבחינתי. זה לבחור להתנתק מחושך ולשים דגש על אור ולו קטן.
רינת
למרות הקושי ותמיד להסתכל לצד המלא של הכוס ולהתנתק מכל דבר חומרי שישפיע עלינו לרעה ולהתבונן ברוחניות .
אכן, גם ביהדות מופיע המודל של הסתפקות במועט או להמעיט ככל הניתן בגישה החומרית.
הזדהיתי מאוד עם המאמר היות ועסק בכך שיש להודות תמיד על מה שיש. למרות שמשפט זה אינו נוגד את הרצון להצליח ולשאוף.
הגישה היהודית בהחלט מצביעה על התרחקות מחומריות ככל הניתן.
בנוסף, השימוש במילים: אני, שלי כפי שמוזכר במאמר אף הן מעידות על כך שאותו האדם קצת חוטא במידת הגאווה... ועל כן יש להמעיט בשימוש בהן.
לובנא אליאס