חרות וחופש, הזווית של היוגה

חרות נתפסת בעינינו כזכות יסוד אוניברסלית המשותפת לכל היצורים החיים. אולם הסכנות האורבות לה הופכות אותה לבלתי מובנת מאליה. 

איומים ממשיים על חירויות האדם והפרט מבוצעים ע"י משטרים, פרטים וגופים הנוגשים בה בין אם במתכוון ובין אם כתוצאה עקיפה של חוקים, תקנות ומדיניות - וההתמודדות בעולם עם מגפת הקורונה חשפה את המורכבות של קיום אתגר החירות לצד שמירה על בריאות הציבור ואינטרסים ציבוריים אחרים. 

במדינות רבות מדי הפגיעה בחירות היא עניין של קבע ובני אדם רבים, שלא לדבר על בעל חיים, אינם נהנים מזכות יסוד בסיסית זו. 

פילוסופיית היוגה מבהירה כי חיים במקום משגשג ושליו, ששליטיו נאותים-מנהלים ומתנהלים בסבירות, מוסריים-הוגנים (האתה יוגה פרדיפיקה, 1.8*) - הם תנאי אידיאלי למי שמבקש לתרגל יוגה. ואכן, קשה לכוון ולשאוף לחירות כשתנאי החיים הבסיסיים הינם קשים ומדכאים וראוי לשאוף לשינוי החברה, הסביבה והממשל כך שיהיו הוגנים ומוסריים, סבירים ומקדמי שלווה ושלום.

הפילוסופיה היישומית של היוגה מדברת על חירות וחופש כמצב פנימי.

חירות מהיצמדות ומהיקשרות יתר, חירות מתלות באובייקטים, באנשים, ברגשות ובמצבים.

אי הצמדות (Vairagya) הינו אימון מרכזי ביוגה המדגיש  את המאמץ העקבי שראוי לו לתלמיד היוגה לקיים כדי לחוות את העולם תוך מעט פחות מעורבות רגשית. באופן זה נוכל להיות מעורבים בכל רגע ורגע בחיינו בעולם, קשורים ונקשרים, מקיימים יחסי הווית גומלין עם סביבתנו ועם זאת לא תלויים בה לחלוטין; חיינו אינם חדלים כשמשאת נפשנו אינה מתממשת.

הפחתת הדומיננטיות של אובייקטים שונים בחיינו, בין אם מדובר בדמויות ובמה שהן מספקות לנו (חיזוקים, התייחסות, תחושת ערך, כבוד, הערכה, אהבה וכיוב) ובין אם מדובר במעמד-קריירה, בסמל, בדעה, באידאולוגיה ובכל שאר הדברים ההופכים אותנו לתלויים, לא יכולים בלי, בלתי גמישים - היא הכרחית למבקשים לחוות חירות אמתית. 

חירות היא השחרור מהתניות, השתוקקויות, דעות וקיבעונות. היא הגמישות שאנו מבקשים לעצמנו, תודעתית וגופנית. מבקשים להבין תמיד את העדשות דרכן אנו צופים בעולם. לפתח תשומת לב-מיינדפולנס אל הרגעים והמצבים בהם אנו מעורבים.

כתלמידי יוגה אנו כמהים להתבונן בעולם כמו ילדים, בעלי תודעה של מתחילים, מסכימים תמיד ללמוד ולחקור, לשנות ולהשתנות ולאפשר תמיד להיווכחות הישירה לשנות ולעצב את דעתנו ועמדתנו, גם אם אחיזתנו בה נראית לנו מבוססת ויציבה לחלוטין. ייתכן כי למרות ההבנה הפנימית והמודעות אודות המניעים יקשה עלינו לשנות ולהשתנות אך בעזרתה של תשומת הלב החומלת כלפי עצמנו נוכל לכעוס פחות ולקבל יותר את עצמנו כפי שאנו, נבין שמדובר בקושי, חשש ועיקשות שלנו ולא בהכרח באמת מוחלטת וצרופה או (רק) בדופי של אחרים.

נדמה כי חירות פנימית/ העדר חירות פנימית איננה מצב מוחלט או חף לחלוטין מהשפעות והתניות, כי אם מרחב להתבוננות מודעת (מינדפולנס), דרכה נוכל להכיר ולהכיל, את עצמנו ואת העולם על אי הוודאות השוררת בו, לצד האפשרויות הרבות שהוא פותח בפנינו. מרחב החירות מציע זוויות רבות ללימוד עצמי, להתפתחות ואם נסכים ונשכיל להתבונן בו בכנות יוכל לקדם אותנו לחיים איכותיים וטובים (גם) במקום בו אנו נמצאים ממש עכשיו.