הכאב הצפוי להגיע. מגפת הקורונה והיוגה סוטרות של פטנג'לי

מגפת הקורונה נגעה בחייהם של מרבית תושבי כדור הארץ, עם הערכות ליותר מ 5 מיליון נפטרים, 3.5 מיליארד מחלימים ונזקים חברתיים, כלכליים ונפשיים שהשפיעו על כמעט כל מי שגר כאן.

הקורונה העמיקה את הפערים בין עשירים לעניים, בעוד שמדינות ופרטים עמידים הצליחו לשרוד יותר, החלשים יותר נפגעו עמוקות מהמגפה ויסחבו את השלכותיה ומשמעויותיה לעוד שנים.

בהיותו של נגיף הקורונה נוכח כפוי בחיינו, בלתי רצוי לחלוטין אך מורגש כמעט בכל בית, יש לו גם משהו ללמד אותנו. אם נטה אוזן ונאזין לו נצליח להתמודד עמו ועם שכמותו לעתיד לבוא טוב יותר.

גל חדש, וריאנט מעודכן ווירוס מעיק, הם רק שאלה של זמן ומה שנעשה במרווח הקצר או הארוך בין המגפות, יסייע לנו להתמודד טוב יותר, לחסוך בחיי אדם, לצמצם את הפגיעה בגוף ובנפש ובהעמקת השלכותיהם של המשברים הצפויים. במיוחד, כשפגעי התחממות כדור הארץ וחוסר הרצון/יכולת של האנושות להתמודד עמה נותנים כבר את אותותיהם ואף יתעצמו. מציאות המהווה כשלעצמה גורם מאיץ להתפתחותם של וירוסים ונגיפים.

מגל אל גל מומחשת התנפצותו אל קרקע המציאות של החלום הגדול לשוב ל"שגרה", למוכר ולידוע אליו כוונו המשאבים, החלומות והתוכניות. לצילום המסך של ראשית 2020 אליו היה העולם רוצה לשוב. זאת למרות שמבט כן במציאות ממחיש כי הנחות יסוד אודות ביטחון אישי, קהילתי ועולמי מתערערות ונמוגות לנגד עינינו ממש. החיים של פעם כמקור התקווה, הרגלי ודפוסי העבר כיעד המרכזי איננו תרחיש מציאותי וכדאי שנתאבל על גניזת החלום ונתקדם.

החיים של פעם בלתי ניתנים למיחזור ואולי אף היו בהם אי אלו חסרונות שהביאונו עד הלום, ע"ע מגיפה, משבר אקלים, עוני וחרפת רעב בקרב כה רבים מבין תושבי כדור הארץ, פערים כלכליים עמוקים בין עמים וקבוצות, סכסוכים לאומיים עמוקים המוזנים ע"י בעלי עניין וחיים לא תמיד מאושרים ונינוחים לכוללם.

ההיצמדות המאוהבת אל העבר וחוסר היכולת לקבל ולאמץ את ההשתנות, היא כשלעצמה מקור לכאב, אכזבה ותסכול. אביניוושה קלישה, (Abhinivesha) - מחולל הסבל החמישי מתוך רצף של מחוללים אותם מציינת פילוסופיית היוגה (היוגה סוטרות של פטאנג'לי, 2.9).

ניתן לראות את התפרצות הקורונה כאירוע טבעי ובלתי ניתן למניעה, כחריגה מהמסלול, שהתרחשה כמו מאליה, מופע המתקיים אחת למאה - מפגש עם עטלף סיני, זליגה ממעבדה או בכלל קונספירציה.

אם כך הרי שלא למדנו כלום, אולי לא סבלנו מספיק, בהנחה שנשארנו שלמים ובריאים כדי לספר.

היות וכה רבים מושקעים עד צוואר בפרויקט העבר, נושאי המשרות הקבועות והמניבות, בעלי ההון, הפוליטיקאים מן המפלגות השונות, כל מי ששינוי אמתי שיעלה במחיר נגיסה ממעמדו, כספו וזכויותיו הוא מבהיל אף יותר מאשר וירוס משתולל, במיוחד אם שגרת יומו מובטחת ומאובטחת הרבה יותר מאשר זו של פשוטי העם, הנוסעים בחבורה ציבורית, החובקים את ספסלי בתי הספר הציבוריים ושוקקי התלמידים, העובדים בעבודות המצריכות מפגשים ממשיים עם אנשים אחרים והמצטופפים בסניפי מרכולי הדיסקאונט או השוק העירוני כדי לשרוד ולהסתדר עם שכרם המוגבל.

נדמה כי לא "השתמשנו" במגיפה כדי לחולל שינויים מבניים ויסודיים, כאלו שלא רק שיתרמו לצמצום מפגעים בריאותיים עתידיים, אלא ישפרו משמעותית את אופי החיים כאן. שינויים ששנים רבות מובן שראוי לקדמם אך משום מה הם תמיד נשכחים.

כחברה וכמדינה לא הבנו שראוי לתעדף את הבריאות - מיטות, צוותים, מחקר מחלות נגיפיות, רפואה אינטגרטיבית ומונעת) ואת החינוך - כיתות קטנות, אמצעי אוורור, הכשרת צוותים איכותיים, אמצעי הוראה דיגיטליים, פדגוגיה מותאמת ועוד

כיחידים וכמשפחות לא תפסנו כנראה את גודל השעה ולא בקשנו לעצמנו משהו אחר, לא דרשנו מהפוליטיקאים פתרונות מוצקים, לא לקחנו את הזמן כדי לעצור ולשנות את הקצב. רצינו ורוצים רק שייקחו מאתנו חזרה את הילדים ויתנו לנו קצת שקט כדי להמשיך להפיק ולייצר, לתפקד כמי שעיקר ייעודם בעולם הוא להיות שחקנים כלכליים על לוח המשק עם רגעי נחמה קצרים בטיסות ובאביזרים.

בשל הקורונה אבל לא רק בעטיה; המגיפה יכולה להיות מאיץ לשינויים יסודיים נדרשים ועקרוניים. למשל, שיפור אמתי באיכות החינוך שיכול לקרות רק כשיהיו יותר מורים על פחות תלמידים ובמרווח רב יותר מזה הקיים בכיתה הישראלית הממוצעת.

נדמה כי בדרך לעימות הבא על טריטוריה, כסף ומעמד לא הוטמע העיקרון שהכול קשור ולא ניתן להפריד גם אם נבנה אלף וילות באלף ג'ונגלים; כשחיסון אינו זמין למרבית אוכלוסיית העולם לא יעזרו בוסטרים ווריאנטים ימשיכו להתפתח ובחסות התחבורה המהירה יגיעו לכל פינה כמעט. המחסור פוגע בסופו של דבר בכולם. ואי אפשר באמת להתעלם מהקושי ומהכאב של אחרים בעודנו דואגים לעצמנו בעיקר.

השתוקקות, התמכרות (ביצוע חזרתי של פעולות למרות שידוע שהן מזיקות), אגירה מיותרת ועודפת, התנגדות לשינוי, הצמדות לקיים, נותרו בלב הטבע האנושי מאז שהפילוסופים של היוגה הניחו תכונות עלו על השולחן. שום טכנולוגיה רפואית או מדעית אינה יכולה לשנותן, והן יכולות לשנות צורה רק אם נרצה בכך, כיחידים וכקהילה. נרצה, נתמיד בשאיפתנו ונשכיל לשלם את המחיר הצמוד לשינוי ההכרחי. גם התרופות נותרו כשהיו: מידתיות, אנושיות, מתינות, צמצום התלות באובייקטים, אורח חיים רגוע, פחות יעדים ויותר דגש על תהליכים, השקעה בבריאות, בפנאי, במערכות יחסים, וברכישת השכלה בלתי פורמאלית משמעותית.

שינוי בעל ערך מלווה תמיד בתג מחיר. אין מתנות חינם. לצד ויתור, קיים "הפסד" עכשווי שהוא השקעה בעבור טוב יותר שיתחיל להתהוות.

הכאב הצפוי להגיע - יש להימנע ממנו (היוגה סוטרות של פטנג'לי 2.16). 

* התמונה בתודה לאלן ווטסון.

* פורסם לראשונה במאי 2021

קראו עוד בנושא וירוס הקורונה, הגל השלישי-הרביעי-החמישי-השישי וכו' והגישה היוגית: לא על החיסון לבדו