זוועות של מלחמה

בסופו של עניין מדובר בהתפרצות מפלצתית של הטבע האנושי. של הכוחנות. של האלימות והרוע לשמו, הטבוע עמוק בדי.אן איי והמחכה לתירוצים טובים כדי לבוא לידי ביטוי. מלחמה מבוססת על זריעת זוועות באחרים מתוך הנחה שיש כוח אידאולוגי, אוניברסלי, אלוהי, המצדיק זאת וההופך את האחר לשונה, לבלתי ראוי לדבר מלבד לשמש אמצעי למימושה של אותה השתוקקות לגדילה, התרחבות ועוצמה. תבאר זאת עדת הפרשנים והמומחים כאשר תבאר, תגדיר מגמות וכוונות מדיניות ופוליטיות, בסופו של דבר מדובר בג'ונגל, בו לא מצליחות חיות היער להשתלט על יצרן. והיצר, התשוקה והכמיהה לעוצמה ולשליטה לא השתנו במילימטר בקרבנו בני האדם משחר ההיסטוריה האנושית. האנושות משיגה התקדמות במדע ובטכנולוגיה אך לצידן של כל ההתקדמויות הללו, קיפאון עמוק בהתמודדות עם המחלות הבסיסיות האנושיות: סגידה לחומרנות, לעוצמה ולכוח ללא כל תכלית מציאותית. העדר יכולת וכלים להתמודדות עם האלימות והכוחנות המבעבעות בין אם רק מעת לעת ובין אם כל הזמן בלבב פנימה. רצון עז להוכיח ולאשרר גדלות, עוצמה וכוח. מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש מבעד לקנה התותח ולכוונות הרובה. 

יהיו הסיבות וההנמקות אשר יהיו, תהיה הרציונליזציה אשר תוצמד לאירועים אשר תהא מדובר במופע אנושי כושל, נלעג, מרושע שאינו בוחל בשיטוח, הריסה, רציחה, הגליה וזריעת עוד ועוד סבל נטול אבחנה ושמץ של הצדקה. מופע אנושי שנתמך על ידי כל מי שמוצא לו נימוק וגרוע מכך מוצא לעצמו הסבר המצדיק בקריצת עין וברבע רמז את גרירת רגליו שלו מעצירת אירועי הזוועה. אין מחיר שאף אחד מוכן לשלם כדי לעצור מעגל דמים וכאב של גברים, נשים וטף, בין אם הם יהודים, מוסלמים או נוצרים כשרים. מה שנראה כאינטרס האישי או הקבוצתי או המדינתי לרוב גובר על פני כל נימוק הומניסטי, הגון, מתחייב.

המלחמה כביטוי קיצוני ומופרע לערכי היסוד של חברות אנושיות שאינן מבקשות אלא לנצח, להתעצם ולהתפתח ברכושן, שטחן ומעמדן. ערכי יסוד אלו מונחלים מיום ליום, מדור לדור, בהדגמה מתמשכת של התנהגות המבוגרים והמנהיגים והמסרים מחלחלים וכאשר ההזדמנות נקרית והכוח שנצבר בידי החזק עוצמתי דיו -  יוצאים אל הקרב. הקרב של ילד על הניצחון במשחק הוא כמו הקרב של המנכ"ל על המכרז וכמו הקרב של הפוליטיקאי על התפקיד. הכיבוש של היעד הוא העיקר וכל השאר לא ממש משנה. דורכים על גוויות בדרך אל הניצחון. דורכים על גוויות בדרך אל הניצחון!

הקידמה מצליחה לכבס וכמו ניתוח מעקפים מוצלח, לעקוף את העורק החסום, את הגורם וליצור טלאי. לדברר מסרים ריקים מתוכן על שלום, אחווה ואהבה. לפעמים, בהעדר דרכים אחרות זה הרע במיעוטו ולפעמים אפילו מחזיק מעמד אבל בסופו של יום הסכרים נפרצים והאמת העירומה יוצאת אל האור ועמה דם, אש ותימרות עשן.

מדינאי אחד בעידננו הציע אלטרנטיבה מהפכנית למעגלי האיבה ונדחה בבוז. גנדי נתפס כמוזר עם משקפיים וגלימת כלימה לבנה שלא היה מחובר אל "המציאות". הוא תרם את חייו האישיים כמעבדה להוכחת ההתכנות של חיים לאורו של סולם ערכים אנושי והמליץ למדינתו להוביל את העולם החדש שבליבו חתירה לאי אלימות כערך יסודי ומכונן. זה כמובן חייב לוותר על ערגות וכמיהות. לוותר, לעדן, לרכך. ניסיונותיו ואמירותיו ובמיוחד זו הכורכת עיוורון עם האסכולה השלטת של עין תחת עין וזו המציעה לשנות באופן ניכר את אורחות החיים של הפרט, הקהילה והמדינה כדי לעצור את השתלטות הכוח, האלימות והרוע. פרשנותו האייקונית למיתולוגיית המלחמה ההודית, הבהגוודגיטה, עסקה בכוחות הפנימיים הנאבקים בתוך נפש האדם על ההגמוניה, האם הטוב, האנושי וההגון ינצח או האם הדמוני, הרע והאלים? 

גנדי נרצח אך נדמה כי קריאתו מהדהדת עם כל פגז שכותש בית, מעוור ילד וממית את בני משפחתו באוקראינה, סוריה, עזה, שדרות וברחבי הגלובוס כולו.

* התמונות והאיורים באדיבות pixabay. מלחמה alexas_photo, גנדי marian anbu juwan.