לחזור לנשום: השפעת היוגה על התמודדות עם טראומה
כיצד יוגה יכולה להקל על תסמיני PTSD ולהחזיר את האיזון הנפשי?
הקשר בין גוף לנפש: יוגה ככלי טיפולי לנפגעי טראומה.
יוגה תרפיה מודעת טראומה מציעה סל טיפולי ואימוני הוליסטי אותם ניתן לקבל במפגשים פרטניים וקבוצתיים בזום ובקליניקה. יוגה מודעת-מותאמת טראומה מסייעת למתמודדים עם פוסט טראומה והיא כלי טיפולי משמעותי ואפקטיבי.
טראומה על רקע ביטחוני, טראומה על רקע נסיבות חיים קשות, טראומה עקב חשיפה או התמודדות עם מחלה; ישראל היא מדינה רווית טראומה והחוויה הפוסט טראומטית היא מכנה משותף רחב בקרב אנשים רבים החיים בה. רבים כאן עברו בחייהם או בחיי משפחותיהם אירועים משמעותיים קשים המשפיעים על חייהם האישיים ועל החיים המשותפים.
טראומה נצברת בגוף - ויכולה להיות מטופלת באמצעות הגוף
חוויות חיים טראומטיות נאגרות ונצברות בגוף.היוגה, המשלבת גוף, נשימה ונפש מעניקה הזדמנות להקלה ולריפוי למתמודדים עם פוסט טראומה כנדבך התערבותי ייחודי הכולל יצירת חוויה פנימית מתמירה וקידוד מחדש של תפיסת המציאות.
מסביר זאת הפסיכיאטר פרופ' בסל ואן דר קוק, מחלוצי הטיפול בנפגעות ונפגעי טראומה בשילוב יוגה: "היוגה מטפלת בגוף והנשימה דואגת לשלווה. היא מאפשרת לך להרגיש כל מה שאתה מרגיש, לשאת כל תחושה ולחיות ולפעול עם זה. היוגה אפקטיבית מכל תרופה נפרדת שנחקרה ביכולתה להקל את ההתמודדות עם טראומה ולפיכך היא מומלצת במיוחד במקביל לטיפולים הרפואיים האחרים".
בעוד שמרבית הטיפולים הלא תרופתיים הינם טיפולים בשיחה ומיועדים להשפיע באמצעות הרגשות והאינטלקט הרי שהנחת המוצא של הטיפול מבוסס הגוף, היא שמה שנחווה ברמת הגוף צריך להיות מטופל ברמת הגוף.
טראומה היא כל מה שמערכת העצבים שלנו חווה ככזו
טראומה אינה בהכרח אירוע גרנדיוזי כי אם ניסיון חיים שמזעזע את מערכת העצבים של הפרט ופוגע ביכולתו לתפקד בעולם; אם מערכת העצבים שלנו מעריכה שמדובר בטראומה - אזי זוהי טראומה.
אנשים חווים אירועים זהים באופן ייחודי להם ומה שייתפס כטראומטי ע"י אדם אחד לא ייתפס בהכרח ככזה ע"י חברו.
"הגוף כולו מגויס כדי להתמודד עם הטראומה, כל הכימיקלים מגויסים כדי להתמודד אך הגוף כולו אינו יודע כיצד לזוז. העדר תזוזה-הדממה היא הבסיס לטראומות רבות...בעלי חיים זזים ומתנערים אחרי אירוע מותח ומשחררים את הטראומה שלהם, הגוף חשוב במיוחד במצבים אלו" (ד"ר פיטר לוין).
מה יכול להיחשב כטראומה? כאמור, כל חוויה שמשפיעה על מערכת העצבים של הפרט ובכלל זאת: ניצול, פגיעה, עלבון, אסון, אלימות, עינויים, מלחמה, טרור, מערכות יחסים מחוללות טראומה (חסך התקשרותי, הזנחה, העדר יציבות ועקביות, קשר בלתי מספק, סביבה לא צפויה ובלתי מתגמלת, כוחנות וניצול סמכות בתוך המשפחה, אגרסיביות, קשרים בין אישיים נטולי ערך או משמעות) ועוד.
לפי ה DSM, ספר האבחנות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית אבחנתה של פוסט טראומה, PTSD, מבוססת על המאפיינים הבאים:
1. מחולל מתח משמעותי (אחד לפחות): חשיפה למוות (מחלה מאיימת חיים, תאונה, אלימות מינית ועוד) באמצעות חשיפה ישירה, חשיפה כעד נוכח, ידיעה שמכר היה חשוף לאירוע כזה ו/או חשיפה לאירוע כזה במסגרת מקצועית.
2. הופעה-התפרצות של סימפטומים (אחד לפחות), האירוע הטראומטי מתבטא באופנים הבאים:
זיכרונות, מחשבות, סיוטי לילה, פלאשבקים, מועקה נפשית אחרי חשיפה למעוררי זיכרונות טראומתיים, תגובה גופנית באמצעות חשיפה למעוררי זיכרונות טראומתיים.
3. נוכחות של ממריצים-גירויים טראומתיים אחרי האירוע הטראומתי (אחד לפחות): מחשבות או רגשות הקשורים לטראומה שנחוותה, מעוררי זיכרונות טראומתיים שמקורם חיצוני (אנשים, מקומות, עצמים וכו').
4. שינויים תנודתיים בהכרה ובמצב הרוח שהחלו או הורעו בעקבות האירוע הטראומטי (שניים לפחות): אי יכולת לשחזר רכיבים משמעותיים של הטראומה, הנחות ומחשבות שליליות על עצמי ועל העולם, אשמה כלפי עצמי או כלפי אחרים כמחוללי הטראומה, נוכחות משמעותית של חרדה ודכאון, הפחתה בעניין בפעילויות ובעשייה, תחושת בדידות, קושי לחוות שמחה וסיפוק.
5. שינויים בגירוי ובתגובה בעקבות החוויה הטראומטית ביחס לנטייתו היסודית של האדם (שניים לפחות): רגזנות ואגרסיביות, נטילת סיכונים מוגברת, דריכות-ערנות יתר, קשיי ריכוז, קשיי שינה.
הסימפטומים הללו יחשבו לקשורים לטראומה אם נמשכים מעבר לחודש.
6. מאפיינים תפקודיים (הכרחיים להגדרת טראומה): הסימפטומים יוצרים מצוקה ו/או קשיים תפקודיים (חברתיים, תפקודיים וכו').
7. בלעדיות (הכרחית להגדרת טראומה): הסימפטומים אינם תוצאה ישירה או עקיפה של נטילת תרופות, שימוש בסמים או בחומרים אחרים, או מחלות שונות.
במה מתבטאת טראומה?
טראומה מתבטאת בהתנהגות אקטיבית (כעס, אגרסיביות, הגנתיות, תגובתיות יתר, אימפולסיביות, תוקפנות, מיקוד עצמי מוגזם, קושי בריכוז, חוסר תשומת לב, הפרעות שינה, פעלתנות מרובה, חרדה, עיכובים התפתחותיים שפתיים, תנועתיים וכו') ו/או בהתנהגות פאסיבית (קיפאון, הימנעות, ניתוק, התמכרויות, פגיעה עצמית, אובדנות, כפייתיות, ריחוק רגשי ופסיכולוגי, עצבות, חוסר רצון להתפתח וללמוד וכו').
כיצד מגיב הגוף לטראומה? בלוטת יותרת המוח (ההיפותלמוס) מפעילה את הבלוטות האנדוקטריניות המשחררות אדרנלין וקורטיזול למחזור הדם.
הורמוני הסטרס הללו משפיעים על מערכת הנשימה ועל המערכת הקרדיו וסקולרית. הסרעפת מתכווצת. פעימות הלב גוברות, כלי הדם מתכווצים וכתוצאה מכך עולה לחץ הדם. הכבד מייצר סוכר (גלוקוז) בכמות גבוהה כדי להעניק דחיפה של אנרגיה. שרירים בגוף מתכווצים, פעולה המחוללת כאבי ראש, כאבי גב וכתפיים וכאבים נוספים. ההורמונים מחלישים את מערכת החיסון ומפחיתים את יכולתו של הגוף להגיב למחוללי מחלה. הרגישות הגופנית גוברת באופן כללי.
כאשר מתחוללת תגובת שרשרת זו יכולתנו לחשוב באופן ממוקד, הגיוני ומרוכז פוחתת, קשה לנו לפנות ולהתפנות לאחרים, אנו תגובתיים ופחות מתוכננים ו"בשליטה", קשה יותר להתמקד בגוף ובמודעות לגוף, קשה לשבת לבד ולחשוב.
לטראומה השפעה משמעותית על המשך חיינו מרגע שהתחוללה (ולא טופלה) והיא מורגשת בהיבטים המגוונים של חיינו, בריאותיים, נפשיים, מקצועיים ועוד.
הטיפול בנפגעי טראומה התעדכן והשתנה במשך השנים
הטיפול בנפגעי טראומה עבר במהלך השנים שינוי ועבר מהתייחסות בלעדית לצדו השמאלי של המוח (מודעות-קוגניציה-טיפול בשיחה) להתערבות המכוונת (גם ובמקביל) לצדו הימני (תת מודע-גוף-טיפול ממוקד גוף).
זאת עקב האפקטיביות המופחתת של טיפולים הממוקדים בקוגניציה; המטופל המתמודד עם טראומה עשוי שלא לחוש בטוח ואף מנותק מגופו, רגיש באופן רב או דיס-אסוציאטיבי.
התערבויות ממוקדות גוף הפכו להיות דומיננטיות היות והכלה עצמית מתחילה במודעות ובידע אודות עצמי.
המיקוד הטיפולי מגוון ומציע לצד הטיפולים המקובלים גם השקעת משאבים התערבותיים לעבודה עם התחושות הגופניות ולטיפוח המודעות הגופנית.
יוגה, המשלבת תנועה, נשימה ומודעות-מיינדפולנס הפכה להיות דומיננטיות בטיפול בנפגעי טראומה בשל העובדה שהיא מציעה פרוטוקול של טיפול מונחה ועצמי של אימון שיגרתי המאפשר מפגש עם הגוף וטיפוח עקבי של תשומת לב ומודעות לו ולתחושותיו בסיוע התמיכה המוענקת באמצעות המרכזיות של הנשימה.
תהליך של ויסות עצמי מתחיל במודעות פנימית, מהאתגרים היוגיים המשמעותיים.
היוגה המותאמת והמודעת כמו מחווטת מחדש את המבנה העצבי במוח ומתמקדת ביצירת חוויות חיים נוחות ונעימות חדשות והרבה פחות בכאבי העבר, בחולי ובזיכרונות.
התלמיד מפתח רגישות לפידבק מגופו שלו וחש מתי הוא זקוק לאנרגיה, מתי להאטה ולהרפיה, מתי לתגבור תנועתי ומתי לעזרה חיצונית קוגניטיבית.
.jpg)
- פיתוח וטיפוח היכולת להתמודד ולהירגע כאשר מתעורר זיכרון או מתקיים מפגש עם טריגר.
- האימון היציב מסייע ביצירת שיח פנימי חיובי יותר של המתמודד כלפי עצמו תוך קבלה עצמית רבה יותר (חמלה) והערכה עצמית על החוסן שבהתמודדות עם הטראומה-האירוע המשמעותי הקשה בעבר ועל השלכותיה בהווה תוך צמצום השיפוטיות העצמית, זאת באמצעות היצירה המתמשכת של חוויות גופניות וגופניות-נפשיות נעימות.
- העבודה הגופנית הכוללת מפגש ישיר וחוויתי עם מנעד של תחושות "חיוביות" ו"שליליות" מרחיבה את עומק היכולת לפתח אמפתיה כלפי האחר כמו גם קשרים בין אישיים.
- האימון מעדכן את חווית ה"עצמי" ומעמיק את פוטנציאל הרגישות של הפרט כלפי עצמו/עצמה.
- הפחתת סימפטומים של PTSD, פוסט טראומה.
- הפחתת התגובתיות- הטלטלה הפנימית לנוכח מתח ואירועי חיים קשים.
- ליתרונות הייחודיים למתמודדי טראומה מתווספים כמובן היתרונות הרבים הכלליים של האימון הגופני ביוגה שבליבם הקניית שלווה, בריאות וחיוניות.
לאימון הגופני ביוגה מיוחסת השפעה על העצב הנודד, עצב הווגוס, העצב הגולגלתי העשירי המתפתח מגזע המוח במורד חלקו האחורי של הגרון אל הבטן ואיבריה ומקשר בין הריאות, הלב, הקיבה והמעיים.
המכניזם של עצב הווגוס מבאר מבחינה פיזיולוגית את קשרי הגוף-נפש או המח-מעי והינו נדבך בהבנת הרציונל החומרי של האימון הגופני ביוגה והשפעתו על המתמודדים עם מצוקה, מתח וטראומה.
שיעור יוגה מותאם טראומה אינו האימון הרגיל המוכר לרבים משיעורים שגרתיים שקיימו בסטודיו, חדר כושר או מתנ"ס כי אם מצריך התייחסות ייחודית ואישית של המורה אל הפרט הייחודי, בהתוויית מבנה ומערך השיעור, בהתייחסות הבין אישית ובהתאמת אופני ההוראה. שיעור יוגה מותאם טראומה מתקיים בעיקר ההנחיה פרטנית, אחד על אחד. גם בשיעור הקבוצתי ניתן להנכיח מאפייני הוראה רגישי טראומה המקלים על תלמידים המתמודדים עם סוגיות אלו או החשים רגישות מיוחדת אף אם אינם מכנים בשם מפורש כלשהו של "בעיה", "אבחנה" או "טראומה".
תגובות