"השיעור לישראל: איפוק עדיף מנקמה"
נקמה אינה בהכרח המענה האפקטיבי ביותר
* מובא מאמר מתורגם מתוך הטיימס אוף אינדיה. הדברים מובאים בשם אומרם ואינם מביעים בהכרח את דעתו של המתרגם.
בעודה זוכה לסימפטיה עולמית עצומה אחרי התקפת החמאס וחטיפת בני הערובה, הישראלים מאוכזבים ומופתעים מהזעזוע מהפצצת עזה וכוונותיהם למחוק את החמאס. הם חשים קורבנות אף כי הרבה יותר פלסטינים נהרגו בהפצצות הישראליות. ישראל אינה מבינה מדוע גם חבריהם ומחפשי טובתם קוראים לאיפוק.
ישראל יכולה ללמוד מראש ממשלת הודו לשעבר, מנמוהאן סינג, אומר תומס פרידמן, עיתונאי הניו יורק טיימס, יהודי וידיד ישראל, וזוכה פרס פוליצר, בטור שפרסם לאחרונה.
בנובמבר 2008 ג'יהאדיסטים פקיסטניים שגובו ע"י המודיעין הצבאי הפקיסטני - התקיפו את מומביי. הם הרגו 160 איש לרבות עשרות במלונות אובורי וטאג' מהאל. ההודים זעמו ורתחו מאכזריות הפקיסטנים שהרגו אזרחים חפים מפשע, לרבות יהודים ותיירים. מה היתה תגובתו של מנמוהאן סינג להתקפה? הוא לא עשה כלום. זו היתה, כותב פרידמן, המחשה יוצאת דופן של איפוק מצידו של מנהיג מדינה.
שיוואנסאן מינון, שר החוץ ההודי באותה העת, מספר על תהליך קבלת ההחלטה בממשלת הודו: "אני עצמי דחפתי באותה העת לתגובה צבאית מיידית ונראית כנגד בסיסי הג'יהאד או נגד המודיעין הצבאי הפקיסטני, שהיה קשור לחלוטין לפשט שנעשה", כותב מינון, "לפעול כך היה מספק מבחינה רגשית ואמוציונלית והיה מסייע במידת מה למחוק את הבושה של העדר הכשירות והיכולת שהפגינו שירותי הביטחון והמשטרה ההודים".
מוסיף מינון: "אולם ממרחק מפוקח ורציונלי ותוך ניתוח שקול בפרספקטיבה על מה שקרה, אני חשוב כעת שההחלטה להימנע מתגובה ולהתמקד בדיפלומטיה וביצירת-חיזוק אמצעי המניעה וההגנה לאחר האירוע, היתה הנכונה לזמן ולמקום". "הסיבה המרכזית לכך", אומר מינון, "היא שכל תגובה צבאית הייתה פוגעת בתשומת הלב העולמית לטבעה האכזרי והברוטלי של ההתקפה על אזרחים הודים ותיירים. במידה והודו הייתה מגיבה צבאית העולם היה רואה בכך עוד סבב של קרבות בין הודו לפקיסטן, לא שום דבר יוצא דופן - מה שהיה מפחית את אכזריותה ורישעותה של התקפת הטרור".
היות והודו לא הגיבה, העולם התבונן מפוחד בזמן שהטרוריסטים הרגו הודים, תיירים ויהודים בבית חב"ד. ההוכחות שהודו הציגה בדמות הקלטות של שיחות בין הטרוריסטים לבין מפעיליהם בפקיסטן המחישה לעולם את האחריות הפקיסטנית לפשע. הלחץ האמריקאי חייב את פקיסטן לעצור את האפיז סעיד, ממנהיגי ארגון הטרור שביצע את המתקפה על מומביי. הוא שוחרר בהמשך ע"י בית משפט פקיסטני אך נעצר שוב והורשע במימון טרוריזם ללא קשר ישיר עם ההתקפה על מומביי.
התנהלותה של הודו הייתה המחשה להעדפת השימוש בדיפלומטיה על פני כוח. כלפי פקיסטן לא היה מופעל לחץ לעצור ולהרשיע את סעיד אילולא החליט מנמוהאן סינג להעדיף איפוק על נקמה.
אולם, כלפי סינג הופנתה ביקורת עזה על בחירתו להימנע מתגובה צבאית. כשנרנדרה מודי ניצח את הבחירות בשנת 2014 ומונה לתפקיד ראש הממשלה הוא אימץ עמדה ניצית בהרבה. כאשר פקיסטן סייעה להתקפה על חיילים הודים בשנת 2019, הודו מייד הגיבה בהתקפה על מחנה טרוריסטים בפקיסטן. מטוסים פקיסטניים הגיבו, ירטו מטוס הודי ושבו את הטייס. הודו בעצמה טענה שיירטה מטוס F16 פקיסטני. הדיפלומטיה גרמה לשחרור הטייס השבוי. פקיסטן ארגנה לאחר מכן סיור לעיתונאים בינלאומיים לאתר ההתקפה ההודית וענה שלא היה במקום שום בסיס טרור ושלא היה צידוק למתקפה ההודית. הן הודו והן פקיסטן טענו לנצחונן, איזון שגרם להרגעת המתיחות. זה היה פתרון דיפלומטי. לא צבאי. ההתקפה האווירית הצביעה על נכונותה של הודו לחצות את הגבול כדי לחולל התקפה אווירית על פקיסטן. עוד הוכח כי פקיסטן מגיבה על מתקפה על שטחה - ולפיכך כדי להימנע מהתדרדרות מהירה למלחמה אזורית, הודו צריכה לרסן את תגובותיה העתידיות.
מהם השיעורים לישראל? ראשית, איפוק נחוץ כדי להנות מתמיכה עולמית. תגובתה המאופקת של הודו ב 2018 הביאה לאהדה סוחפת ברחבי העולם, שהביאה לכליאתו של הטרוריסט הפקיסטני, האפיז סעיד. צעדה המאופק של הודו לא גרם למפלה פוליטית למפלגת הקונגרס, מפלגתו של ראש הממשלה סינג והיא ניצחה את מערכת הבחירות של שנת 2009 ברוב סוחף. גם ראש הממשלה מודי ומפלגתו זכו לתמיכה במערכת הבחירות שנערכה לאחר תגובתם בשנת 2019.
ישראל חייבת להבין שאף כי נקמה היא טבעית ומפתה ויכולה להביא לתמיכה פנימית בממשלה ואף לנצחונה בבחירות עתידיות, היא תאבד בכך את אהדת העולם. נקמה תעמעם את תחושת הזעזוע של העולם מהמתקפה הנפשעת על ישראל, תשווה את הזעזוע כלפי הקורבנות משני הצדדים ותיהפך להיות עוד מלחמה בשרשרת מלחמות בין ישראל לפלסטינים. היות ותמיד הקורבנות הפלסטינים רבים יותר - הם נהנים מיותר אהדה עולמית ונחשבים לצד החלש, אף כי המתקפה האכזרית החלה מצידם.
המחשבה שישראל יכולה לחסל איכשהו את החמאס היא אשליה. בעבר ישראל הרגה רבים ממנהיגי החמאס, אך הללו הוחלפו במהרה בג'יהאדיסטים נחושים יותר.
האירועים סביב המתקפה האווירית ההודית על פקיסטן ב 2019 מוכיחים שיש מרחב תמרון רחב באמצעות מה שניו-דלהי כינתה בזהירות "פעולה מניעתית לא צבאית".
אומות נאלצות לחיות עם אויבים אותן אינן יכולות להעלים ולמחוק. הניסיון להפטר מהאויב לתמיד היא חסרת סיכוי. במצבים אלו, איפוק יכול להוליד הישגים שנקמה אינה יכולה להשיג.
8.11.2023
תגובות