בלוג היוגה של טל

ישראל הצועדת על חרבה מהווה מדגרה להיווצרות הוויה טראומטית בקרב תושביה.  הוויה טראומטית זו והשפעותיה המתמשכות מטביעה את חותמה על המרקם הישראלי המעורער בלאו הכי -  אשר אותו הרעידו והשחיתו לבלתי הכר פרעות אוקטובר האחרון. אל הטראומה מהפעולות האלימות וה טרוריסטיות שבוצעו נגד ישראלים נוספה תחושת השבריריות ו אובדן האמון במערכת הצבאית, במשטר ובמנהיגות הפוליטית. ערעור תחושת הביטחון האישי לנוכח החידלון המדיני והצבאי  ולצד ההימנעות משחרורם של יותר ממאה אזרחים ה חטופים בעזה, מרחיב את מעגלי הדחק גם אל מי שהמצב המלחמתי המתמשך אינו נוגע בהם אישית. לצד האימה מ טרור , אלימות ותוקפנות מצד האחר מתעצבת אימת הזיהוי , מיהו עמית ומיהו טורף, על מי ניתן לסמוך ומי בגד והכזיב ? תחושת הקרקע הנשמטת לנוכח הירידה ואף העלמות האמון במי שאמור באופן טבעי ומוסכם לסוכך ולהגן משאירה את מנעד הגוף-נפש שברירי ו מעורער ומהווה כשלעצמו מקור להיווצרות הווית דחק טראומתי. הרחבתו של מושג ה" מלחמה " המופנם במציאות הישראלית כ אירוע קיצון חריג ותחום בזמן לכדי הוויה מתמשכת ו ארוכה המאכלסת את מרחבי החיים לאורך זמן ...

לאמן את האימון מ כבדות , כהות, חוסר אונים , דריכה במקום - למיקוד, בטחון עצמי , פתיחות ו התקדמות -  באמצעות אנרגיה של תנועה, התרחבות ופעולה.  היוגה וה סאנקיה מתארות את הבסיס על פיו מתנהל המופע הבלתי יציב והמשתנה תמיד של המציאות. טאמאס, רג'אס ו סאטווה . שלושת מצבי החומר, אנרגיות מופשטות המעצבות את הקיים והנגלה. האימון, שיש בו מפגש מותאם באמצעות הגוף והנשימה, מחולל תזוזה עדינה ומכוון ל השבת האיזון בין שלושת המצבים, מרכז שהוא מקור ה well being -בריאות.  מה נרצה? לעורר את תודעת המתלמד , את הראש הפתוח תמיד, את הגישה הסקרנית כמו זו של ילד , ללא תלות בגיל הביולוגי, במעמד, בהשכלה. אפילו לא בניסיון. לערער על המחשבות שהיו לנו עד עתה, לאוורר ולבדוק אותן כל העת - הייתכן שאני טועה? אולי יש עוד זווית עליה לא חשבתי? להזכיר להישמר מפני ה קפאון המחשבתי, ה נוקשות האידאולוגית, ה עיקשות וההפרדה בין "אהוב" ו"שנוא",  בין "שלי" ל"לא שלי". המחשבות הן אובייקט חומרי מתחלף, משתנה , המקבל פנים וצורות חדשות ומתעדכנות כל העת.  האם נגביל את עצמנו ונצמד אליהן? נתעקש...