האידאל היוגי - האדם המואר
כותב ד"ר ג'איידבה יוגנדרה מהיוגה אינסטיטיוט מומביי (1929-2018):
האידאל היוגי של האדם המואר הוא שאיפתו הגדולה ביותר של התלמיד המתאמן ביוגה ברציפות וברצינות. בודהה, המורה היוגי המשמעותי, משמש דוגמא להגשמתה של שאיפה עילאית ומוסרית זו.
סטיטהאפראגנה , Sthitaprajna, האדם המואר - ממבט את הטוב שבאדם.
כשמדובר בבריאות פיזית קל יותר להצביע על מטרה מדוייקת אך כשמודבר בבריאות מנטלית, האדם המואר הוא אפשרות נדירה ביותר וכמעט בלתי ניתנת להגשמה. פסיכולוגים נוטים לציין כי בריאות נפשית מושלמת איננה דבר מצוי וכך גם האנשים החווים אותה, לכל אחד מאתנו ישנם העניינים הרגשיים והנפשיים המקשים עלינו. הספרות ההודית הקלאסית רוויה בתיאורים אידאליסטים של דמויות כמעט על אנושיות, שאינם מופרעים ע"י טרדות העולם וענייניו ושומרים על שווי משקל פנימי אותנטי גם כשהם נפגשים עם הנאה וכאבץ זוהי הגדרה המדוייקת של האידיאל היוגי, האדם המואר, המצליח לראות מבעד כל המצבים והאנשים המתרחשים סביבו.
הדבר שונה מאנשים רגילים השמחים כאשר הם מקבלים את אשר הם רוצים ומעדיפים ואינם שמחים כאשר אינם מקבלים את מה שהם רוצים ואוהבים. רובנו נתונים לחסדן של הנסיבות היות ויש לנו מעט מאד שליטה פנימית אותנטית על התחושות שלנו. כל אדם וכל אירוע יכול להשפיע על מצב הרוח שלנו וסיבות לתחושות של אי מימוש, כעס ומירמור יכולות להתעורר בכל רגע נתון. ייתכן וישנו טוב בלילה אבל אז מצלצל הטלפון והחרדה עולה. לפיכך, לא להיות מושפעים מהאירועים החיצוניים ולהישאר במצב חייכני ושמח היא שאיפה נפלאה מאד אף אם כמעט בלתי ניתנת להגשמה מלאה.
האדם המאוזן והמואר יוצא מכל מצב ללא השפעה. הוא דומה לפרח הלוטוס שיכול לעלות ולפרוח גם במים העכורים ביותר ועדיין נותר ללא שאריות של הבוץ והליכלוך. הכמיהה לאידאל היוגי היא תכלית משנה מציאות, כתהליך וכאימון - היות והעולם שלנו איננו מושלם ונדיר שהדברים מתרחשים בדיוק כפי שהיינו בדיוק רוצים. זאת משום שאיננו מבינים את העולם לעומק ואיננו מבינים לחלוטין שאיננו יכולים להשפיע על כל דבר ועניין. לראות ולהכיר בערך ובחשיבות של פרטים לכאורה קטנים כנגד הרקע הבולט והרועש לא אחת מצריך הבנה עמוקה. מישהו או משהו צץ פתאום ומצליח לעצבן ולהרגיז אותנו. זה מתרחש כי איננו מבינים שלכל דבר יש את תפקידו ומקומו.
הנטייה היא להיקלע בנקל להלך רוח אובססיבי שבמרכזו הרעיונות והדעות שלנו על איך כל אחד צריך לפעול או להראות, כאילו שאנו מרכז העולם והשמש עצמה זורחת מישבננו. מחשבה זו מובילה למתח, כאב וסבל. מדוע? משום שאיננו יכולים לראות את התמונה הרחבה של האדם, הטבע והעולם. לטבע יש את הסידור שלו ובסופו של יום דברים מסתדרים כך או אחרת ורוב התינוקות הבוכים זוכים לאיזושהי יד מנחמת. אך ברגע הלחוץ והעצוב קשה לראות זאת. אם אנו רוצים להפסיק לסבול אנו יכולים להתחיל ולהתבונן על העולם בעיניים אלו ולהתמיד ברציפות ובהתמדה באימון זה. אם אנו מאמינים בכך דברים מתחילים להתייצב ולהסתדר. אז אנו חדלים להיות מופתעים כמו גם לנזוף באחרים על שאינם עושים את מה שאנחנו משוכנעים שהם צריכים לעשות. הרי נזיפות, צעקות ואיומים לא ממש עוזרים והאחרים יצעקו בחזרה בדרך זו או אחרת.
אפשר לכנות את מי שמתקרב אל האידאל היוגי כחכם או כנבון, בכל מקרה אדם זה ניחן בהבנה עמוקה, חי בעולם ופועל בו, מקיים את המחויבויות שלו, רגיש אך אינו מושפע, מנסה לסייע ולעזור אך אינו נצמד ואינו "לוקח ללב", תופס מרחק מנטלי מההתרחשויות אף אם הוא עצמו מעורב בהן. לעיתים קשה לנו להבין אדם כזה היות והוא מסתכל על העולם מזווית ייחודית, שונה מאד מזו של רובנו. אין הוא תמיד נותן לנו את מה שאנו רוצים ממנו ובוודאי שאינו מרצה, בדיוק כפי שאמא לא תמיד תיתן לילדה את הסוכריה בה הוא חפץ. ייתכן ועלינו להכיר בשונותם גם אם אין הם מספקים את התוצאות ואת התמורה הרצויה לנו מהן.ם; כשמישהו נותן לנו את מה שאנו רוצים אנו נוטים לשבח אותו ולהרעיף עליו מחמאות.
במקום זאת יש לבחון האם אותו אדם שאנו מתבוננים בו, שהפכנו אותו עבורנו למורה או דוגמא, חי ומקיים את מה שהוא מלמד בעצמו ומתקיים בהרמוניה עם הטבע. אישה אחת הגיעה אל הבודהה בגלל שבנה היחידי נפטר. היא דרשה מבודהה, שנודע כמורה בעל יכולת, שיחזיר את בנה לחיים. הבודהה ענה לה שקודם עליה לעבור בין בתי הכפר ולאסוף זרעי שומשום, אך רק מבית שלא חווה מוות מעולם. כל היום הלכה אותה אישה בין הבתים אך כל המשפחות חוו מוות במועד זה או אחר. בתום היום לא בקשה עוד האישה מהמורה שתחזיר את בנה לחיים והפכה להיות תלמידתו. הבודהה לא עשה את אשר היא בקשה ואף כמובן לא יכול היה אך הוא עשה יותר מכך בהעבירו את ההבנה אליה, הוא סייע לה להבין שלא ניתן להימנע מהמוות.
רצוי לא רק לבקש פתרון או נחמה כי אם לשאוף למודעות ולהבנה. מורה כן אינו פועל בהכרח בהתאם לרצוננו, מציע פתרונות מהירים וקסמים, אלא מי שמציע לנו להבין טוב יותר, להיות בעצמנו יותר קרובים לאידיאל היוגי ולהיות יותר מוארים ועצמאיים ופחות מעורבים ותלויים.
כתב ד"ר ג'איידב יוגנדרה, התרגום בהרשאה מהיוגה אינסיטיוט מומביי
08.1987
תגובות